פרארי אדומה

פרק 25

''דמעות זה המילים שהלב לא יכול להגיד.''

-

''סיימנו?'' שאלה קמילה, מופתעת. הן היו בחדר של מיילי ולא הרגישו כיצד הזמן עובר. קמילה בחנה את חדרה של מיילי. החדר היה גדול ומרווח, שירותים ואמבטיה בחדר עצמו בצד ימין, ונוף מרהיב ומרשים של הים מהמרפסת ומהחלון, משם היה אפשר לראות את כל העיירה. הקירות היו צבועים בלבן-ורוד והמרצפות היו מכוסות בפרקט חום שעליהם נחו פופים ורודים בהירים. 

 ליד המיטה הזוגית של מיילי היה מקרר קטן ונוח. על השולחן נח מחשב נייד קטן ועל הקיר המרכזי, מול מיטתה של מיילי הייתה טלוויזיה ענקית. קמילה לא הצליחה להסתיר את התרשמותה ובהתה יותר מדי זמן בחדר, עד שמיילי צחקה ואז קמילה התנערה והן התחילו לעשות את העבודה.   

''כן, ראית מה זה?'' השיבה מיילי. לקח להן שעתיים-שלוש שעות. זו עבודה שאמורה לקחת שבוע לפחות, זה מה שכל שאר התלמידים בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית התלוננו. אבל מסתבר שמיילי יותר חכמה ממה שקמילה חשבה, וקמילה יותר חדה וחכמה ממה שמיילי חשבה. 

''יופי, אז אנחנו...'' קמילה רצתה להגיד שהיא ודניאל ילכו ואז היא הציצה בכיוונה לעבר הבריכה, שבה דניאל נהנה עם איזבלה מאוד. איך הוא מצליח להתיידד עם כל מי שהוא פוגש? חשבה קמילה בהתפעלות.

''....נישאר עוד קצת, אם זה בסדר,'' ביקשה קמילה בנימוס. 

''עוד לא עשיתי עם דניאל מלחמת מים, אז כן, אתם נשארים,'' אמרה מיילי בחיוך. קמילה הנהנה.

''דניאל הוא סוג של אח קטן שלא היה לי. אני אוהבת אותו מאוד.'' הסבירה מיילי. קמילה הנהנה שוב.

''כל השרוול שלך אדום,'' העירה מיילי והחוותה לעבר היד של קמילה. 

''כן, זה סתם איזה חתך קטן, לא משהו רציני. איפה יש פה פלסטר?''

''בארון התרופות בשירותים, את הולכת ימינה במסדרון ואז שוב ימינה ואז את רואה דלת בצבע אפור. טוב, כל הדלתות פה בצבע אפור. לא משנה.''

''תודה.'' אמרה קמילה. היא הלכה במסדרון ימינה ואז שכחה איפה לפנות. היא אמרה שמאלה לא? חשבה קמילה אז היא פנתה שמאלה. קמילה הרגישה בסרט אימה. כל הדלתות היו פתוחות, חוץ מדלת אחת שהייתה סגורה למחצה. היא סיקרנה את קמילה אך היא לא נכנסה לשם. היא רק רצתה למצוא את הארון תרופות המזורגג הזה כבר. איזה בית מחורבן! איך בית יכול להיות כל כך גדול בכלל? זה לא חוקי.

 קמילה הרגישה איך היא מאבדת לאט לאט יותר ויותר דם. היא ידעה שהיא גם צריכה להוציא את הרסיס הדבילי הזה שנשאר לה ביד, לדברי נייט. היא עברה בין כל החדרים, למעט החדר הסגור. ואז היא נכנסה לחדר ההוא, בעודה חושבת שהנה ארון התרופות בשירותים, אך פניה כבר הכירו את החדר הזה.