פרק 15

190 22 34
                                    

''סופיה,'' קרא דניאל למיילי בשם המזוייף שהיא המציאה לה, בזמן שהם הולכים וקמילה ונייט מאחוריהם, ''למה לקמילה אכפת אם יש לכם הרבה כסף? מה, בגלל זה היא לא אוהבת אתכם?'' הוא שאל אותה. מיילי ציחקקה.

''ניי-שון לא התכוון לזה. הוא סתם צחק, בגלל שקמילה כל הזמן מדברת על הכסף שלנו. זה לא למה היא לא אוהבת אותנו,'' השיבה לו מיילי.

''אז למה היא לא אוהבת אתכם?''

''האמת? אני לא בטוחה.'' מיילי סובבה את ראשה לאחור ומבטה פגש בנייט וקמילה מדברים. נייט הסתכל על קמילה במבט לא מוסבר בזמן שהיא שיחקה עם אצבעותיה בזמן שמבטה ברצפה, כמו שהיא תמיד עושה כשהיא מהורהרת או מובכת, בעודה מקשיבה לדברים שנייט אומר. מיילי הביטה בהם, ואז בנייט. הוא היה נראה רגוע. 

''היא חושבת שאנחנו עשינו לג'..למישהו משהו רע בזמן שלא עשינו את זה, זה הכל,'' סיכמה מיילי.

''אבל אם לא עשיתם את זה אז למה היא אומרת שעשיתם?'' דניאל לא הבין.

''כי היא לא מאמינה שלא עשינו את זה. היא חושבת שכן.''

''ועשיתם את זה?''

''לא,'' היא השיבה לו שוב. הייתה לה סבלנות מדהימה לילד הזה. והיא אף פעם לא סבלנית. 

''אז למה אתם פשוט לא מדברים איתה ואומרים לה שהיא סתם לא אוהבת אתכם? קמילה אמרה לי שאם אני רוצה לראות אם מישהו משקר לי אז אני מסתכל לו בעיניים וככה רואים את האמת, כי הפה שלנו יכול לשקר אבל העיניים שלנו לא.'' 

''קמילה צודקת,'' אמרה מיילי והביטה בדניאל. הוא ליקק את שאריותה האחרונות של גלידת המגנום בעונג. דניאל שיחרר את אחיזתו מידה של מיילי.

''שון, אני יכול את הגלידה השנייה בבקשה?'' שאל דניאל והסתובב אליהם. מיילי הסתובבה אף היא והם הופתעו לראות את נייט וקמילה יושבים על ספסל קרוב, ונייט מחבק את קמילה בעודה בוכה. קמילה הבחינה בהם והתנתקה מהחיבוק מיד. היא מחתה את דמעותיה. נייט לא הבין למה קמילה עצרה את החיבוק ואז הוא הבחין בדניאל. 

''קמילה למה את בוכה? אני לא אוהב שאת בוכה..'' אמר דניאל והתקרב אל קמילה והיא מיד נזכרה במה שאמו של ג'ואי אמרה לשוטר ביום ההוא. אחרי שאביו של ג'ואי בא לביקור בעודו היה שיכור ואז ג'ואי הבחין באמו שבכתה ואמר לה בדיוק אותו הדבר. 

''הכל בסדר. אני בסדר. רק נפלתי ונייט..שון, שון, אז הוא עזר לי לקום והנפילה קצת כאבה, זה הכל,'' אמרה קמילה ומשכה באפה. עיניה היו אדומות.

''מה כואב לך? אולי אני אוכל לרפא אותך,'' אמר דניאל. קמילה התכופפה עד לברכיה בשביל שתהיה באותו הגובה של דניאל. היא חייכה מעבר לדמעות. 

''כואב לי בלב.''

''אז את רוצה שאני אתן לך נשיקה בלחי ואז זה יעבור לך?'' הוא שאל במתיקות לא מכוונת. כזה היה דניאל. פשוט הפיץ אור לכל מקום שבו הוא היה. קמילה הנהנה ודניאל נשק לה בלחי. 

פרארי אדומהWhere stories live. Discover now