****זה הפרק האחרון שאעלה לזמן הקרוב, אני רוצה לעבוד על ספרים נוספים שלי, אשמח אם תקראו את בלאק, עלה פרק לפני כמה זמן.****
נקודת מבט: רוזי.
"ד-דאדי," אני מתבכיינת, מושכת בז'קט חליפתו בעוד שהוא יושב ליד שולחנו ועובד.
מאז שהראיתי לו את תמונת התינוק, הוא נהיה מאוד מרוחק, קר, ולפעמים מרושע. זה רק שבר את לבי השברירי יותר בכל פעם שהוא ירק מילים גסות או התעלם ממני לחלוטין.
"רוזי, לא," הוא נוהם, אפילו לא מסתכל עליי. "א-אבל, דאדי... אני ר-" הוא קוטע אותי עם נעיצת עיניים מאיימת. "רוזלין, אמרתי לא עכשיו. לכי תשחקי עם הבובות שלך או משהו. רק תזדייני מהמשרד שלי." הוא שורק, עיניו מאיימות ואפלות. הן נשארו כך מאז הלילה ההוא.
"א-אוקיי.." אני מייבבת, רצה ממשרדו ובמורד המסדרון. רק רציתי קצת אוכל. אני גוועת. הוא לא האכיל אותי כל היום! הייתי לוקחת בעצמי אך אני אסור לי לחטט בארונות לבדי והארולד ואמילי יצאו לטייל היום.
לפתע אני רצה לתוך משהו קשה מאוד וקופצת אחורה, נופלת על ישבני. זה גורם לדמעות לרדת וליבבה שבורה לברוח מפי.
דאדי שונא אותי כי נתתי להם לקחת את התינוק שלנו.
"היי, היי, למה את בוכה, נסיכה?" אני שומעת, דבר הגורם לי להרים את ראשי. התנשפות שקטה בורחת ממני כשאני רואה את דמותו הגבוהה של ג'ייסון מאקיין. שפתי הרועדת ועיניי הדומעות גורמות לו לזעוף ולהרים אותי בן רגע, ולהניח אותי על מותנו כמו שדאדי עושה.
"מה קרה, דובשנית?" הוא שואל, מוחה את דמעותיי ומלטף את גבי ברוגע. "ד-דא--דא-דאדי," זה כל מה שאני מוציאה לפני שיבבות נוספות בורחות ואני נושמת במהירות.
"אוקיי. אוקיי, ששש." הוא אומר בדאגה. "בואי ננשום כמה נשימות עמוקות, אוקיי?" הוא אומר, תופס בסנטרי בעדינות כדי שאסתכל לתוך עיניו. אני מהנהנת, מנסה לעצור את הדמעות. "נשימה עמוקה פנימה," הוא הומה, לוקח נשימה עמוקה אתי. "ילדה טובה. נשימה עמוקה החוצה," שנינו נושפים את האוויר, אך שלי רעדה יותר משלו.
"בסדר, עוד פעם." הוא אומר ואנחנו עוברים את התהליך עוד כמה פעמים עד שאני נרגעת.
"יופי, עכשיו תגידי לי מה קרה, נסיכה," הוא נשען נגד הקיר ומזיז אותי על מותנו כך שאני יושבת מולו ולא בצד מותנו. שפתי רועדת בזמן שאני משחקת עם עניבתו ועוקבת אחר הקעקועים שעל ידיו כדי להסיח את דעתי.
"היי, אל תהיי שקטה וביישנית עכשיו." הוא מגחך, מדגדג את צדי. אני מנסה לשמור על פרצוף רציני אך הוא מוצא הנקודה הכי רגישה לדגדוגים אצלי וצחקוקים עפים מפי. "הנה החיוך הזה." הוא הומה בעוד שאני מצחקקת, מוחה את הדמעות עם גב ידי.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
