נקודת מבט: ג'סטין.
"אז חשבתי אחרי ארוחת הערב עם אימא שלך הערב, אנחנו יכולים לצאת למועדון או משהו," ג'ייסון מתנשם בקלילות בזמן שאנחנו רצים על ההליכונים שיש בחדר הכושר הפרטי שלי.
מסתכל על רוזי, שהייתה בחלל הקטן בפעם הראשונה מזה שבועות וכעת שיחקה עם צעצועיה מול הטלוויזיה, אני מניד בראשי. "אני לא יודע, אחי. אני לא חושב שרוזי תסתדר עם כל כך הרבה אנשים. אתה יודע איך היא." אני לוגם מבקבוק המים, מחייך וקורץ אל רוזי, שמרימה את ראשה כשהיא שומעת את שמה.
"ואם מדברים על השטנית הקטנה, הנה היא באה," אני מחייך חיוך מעושה, קורן כשהיא קמה ממקומה ומתחילה ללכת לכיוון המכונות. סוטר לידו, אני מצביע עליה ומגחך. "תראה את הישבן הקטן והחמוד שלה במכנסיי היוגה האלו. כל כך חמוד. אני פשוט רוצה למחוץ אותו." אני הומה, לרגע מאבד את כרטיס ה"גבר" שלי. ג'ייסון רק מניד בראשו וצוחק מנאומי ההערצה הנורמליים שלי.
"היי, בייבי," אני מאט את מהירות ההליכון למהירות הליכה. "מה את עושה?" אני שואל כשלפתע היא מטפסת אל ההליכון אתי ומתחילה ללכת. "בייביגירל רוצה ללכת עם דאדי?" אני מחכך את אפי בצווארה בעת שידיי נכרכות סביבה ואוחזות במוטות, קולעות אותה.
היא צווחת, מצחקקת כשאפי ונשיקותיי הבלתי פוסקות מדגדגות אותה, ומהנהנת. "יו, ג'ייס!" אני קורא בשמו לאחר שהלך אל אזור המשקולות. "כן!" הוא עונה, נאנק מעט מהמשקולות הכבדות. "אתה מגיע לארוחת הערב, נכון?" אני שואל, לא קולט שמהירות ההליכון מאיצה משמעותית.
מניח את המשקולות, הוא מרים את ראשו ועיניו נפערות בדרמטיות. "ג'סטי-" זה כל מה שהוא מצליח להוציא לפני שרגליי ורגליה של רוזי מחליקות מתחתינו וצווחתה המפוחדת כמעט ומחרישה אותי. במאית שנייה, בדרך כלשהי אני מצליח לתפוס את מותניה של רוזי ולהקריב אותה אליי כדי שהיא לא תפגע כשגבי פוגע בקיר הקשה שהיה כמה מטרים מאחורינו.
אני זועף כשאני צופה בג'ייסון הרץ במעלה המדרגות מבלי לעזוב. חמור מזוין.
"אלוהים אדירים," אני גונח כשהכאב מתפשט ברחבי גבי ולמאית שנייה, אני באמת מאמין שעמוד שדרתי נשבר. "רוזי, למה?" אני שורק, נשכב על הרצפה ומכסה את פניי עם ידיי. "זה הכאיב לדאדי מאוד, בייבי." אני אומרת, לוקח כמה נשימות עמוקות כדי להרגיע את עצמי.
אני לא רוצה לצעוק ולגרום לה לצאת מהחלל הקטן. התאמצתי במשך יותר מידי זמן להכניס אותה אליו, אז ברור שאני לא רוצה להרוס את זה.
"א-אני מ-מצטערת, דאדי. רוצה שארפה את זה ב-בנשיקה?" היא שואלת בקול דומע ומפוחד. יודע שהיא מפוחדת מתגובתי, אני ממהר להירגע ומהנהן, מסתובב על בטני. "תנשקי את הפצעים של דאדי עד שייעלמו, נסיכה." אני אומר בחיוך קטן כששפתיה הרכות מתחילות לנשק את דרכן במורד עמוד שדרתי במידיות.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
