Little Strength

Chapter 7❁

ה-ת-מ-ו-נ-ה.

ז-זה מ-מה ש-שאני חושב ש-שזה?" אני שואל לפני שאני מתפרץ בבכי מהבנת המצב של התינוק שלנו. התינוק המתוק והיקר שלנו נלקח מאיתנו על-ידי מפלצת.

נקודת מבט: ג'סטין.

רוזי ממהרת לכסות את עצמה עם שפתיים רועדות ועיניים דומעות. "אני מ-מצטערת, ג'סטין," היא בוכה, קוברת את פניה בידיה.

היי, ל-לא.. ששש, נ-נסיכה." אני מנסה לשלוט ביבבותיי שלי כדי לנחם אותה, מושך אותה אל ברכיי ומכרבל אותה חזק ככל שיכולתי. אני תמיד אשים אותה לפניי, אפילו כשאני מתמוטט נפשית ופיזית.

אך לראשונה בחיי, לא ידעתי מה להגיד כדי לנחמה. לא יכולתי להגיד שזה בסדר, כי ברור שזה לא היה. לא יכולתי להגיד דבר מבלי לפגוע בשנינו. אך מילים יפות הן לא תמיד האמת והאמת היא לא תמיד מילים יפות.

כשאני פותח את פי כדי לדבר, אני ממהר לסגור אותו שוב כשקול מוזר בורח מגרוני ודמעות זולגות במורד לחיי אף מהר יותר.

אלה זמנים שבהם אני מעדיף להיפגע פיזית מאשר נפשית, כי אתם תמיד יכולים לשים פלסטר על האצבע, אבל אתם לא יכולים לשים פלסטר על הלב שלכם.

אז פשוט בכינו. אבל לא רק בכי עצוב. היבבות היו כל כך כבדות שיכולתם להרגיש את הייסורים ולבבנו השבורים באוויר. הבכי שהיה כה אכזר וקולני, שנזקקנו למישהו כדי שנוכל לאחוז בו בשביל תמיכה. עיניים אדומות. לחיים מוכתמות בדמעות. סנטר רועד. שפתיים מדממות מכך שניסינו להשקיט את עצמנו. נשימות היוצאות בהתנשמויות רועדות ומפוזרות. היבבות המכוערות, העצבניות, המרות והשבורות הקוראות בחיים האמתיים במצבים נוראיים, בחיים לא כמו בסרטים, שפניהם נשארות יפהפיות בעוד שדמעות קריסטל זולגות במורד לחייהם כמו פנינים נוזליות ועיניהם נשארות לבנות, פעורות וזוהרות. הם לא באמת בכו.

ידיי התאגרפו והשתחררו שוב ושוב כאילו היה פתרון אלים לכאבנו. אך ידעתי שאין דבר שאוכל לעשות. שום דבר שלא עשיתי כבר.

לבסוף, אספתי את עצמי אחרי מי יודע כמה זמן, מושך את גופה, שלמעשה היה דבוק לחזי, הרחק ממני כדי שאוכל להביט אל תוך עיניה האדומות והספוגות. איך זה שהיא עדיין כה יפהפייה? אני מוחה את דמעותיה עם אגודליי בעדינות ובאטיות, מביט עמוק אל נשמתה. "יום אחד, את ואני הולכים להתעורר ולהיות בסדר. אולי לא היום, אולי לא מחר, או היום שאחריו, אבל יום אחד. יום אחד. אני מבטיח לך. אנחנו נהיה בסדר."

לאחר שאני אומר את המילים הללו, אני נשען באטיות ומניח נשיקות עדינות על צלקותיה שהיו פרוסות על גבה ובטנה. היא מייבבת מהמחווה הזו, אוחזת בשערי עם ידה.

מחכך את אפי בצווארה לאחר שאני מנשק כל חלק בגופה, אני מושך אותה קרוב כשאני מבחין בה מפהקת. אני מלביש אותה במהירות וסוחב אותה ככלה לחדרי. יבבותיה הפכו לדמעות שקטות שאותן מחיתי בנשיקות מתוקות. היא מתבכיינת כשאני מניח אותה על המיטה והיא אוחזת בי בחוזקה.