Little Strength

Chapter 12❁

נקודת מבט: ג'סטין.

אני מתנשף בזמן שאני מתגלגל על המיטה בפעם המיליון בלילה הזה. הריקנות והקרירות של המיטה היו מספיק כדי לגרום להיעמד ולהתהלך בישנוניות במורד המסדרון אל חדרה של רוזי. השעה היא שלוש לפנות בוקר והתגעגעתי אליה יותר מידי.

הדלת נפתחת בחריקה קלה ויכולתי לשמוע את נשימותיה העמוקות והקטנות, הגורמות לי לחייך. בשקט, אני עושה את דרכי אל מיטתה, אני מוריד את סורגי העץ ששמרו עליה בתוך העריסה ומרים אותה בעדינות.

ברגע שעורה נוגע בשלי, אני נאנח בהקלה ומחייך. מכרבל אותה קרוב אליי, אני עושה את דרכי בחזרה לחדרי כדי שאוכל, סוף-סוף, להירגע ולישון. כשלבסוף, אני מטפס בחזרה אל המיטה לאחר שסידרתי את אסתר, טולוז ורוזי, רוזי החליטה לפתע להתעורר.

"ה-הגיע ה-הזמן ל-לקום, דאדי?" היא ממלמלת, משפשפת את עיניה עם אגרופיה הקפוצים. "לא, יקירה. דאדי פשוט רצה שתבואי לישון אתו. אל תשפשפי עיניים, אהובה. זה לא טוב." אני אומר, תופס בידיה בעדינות כדי לעצור אותה. "ס-סליחה," היא מפהקת, מתכרבלת לצד גופי.

ידיה הקטנות נחו על חזי החשוף, לעתים מלטפות אותו עם קצות האצבעות. עיניה נעצמות באושר ואני מניח נשיקה אחת על שערה.

ריחה, נשימותיה האטיות והשוות, ונוכחותה הרגיעו אותי בעדינות לשינה שאליה השתוקקתי נואשות.

"הנה, אהובה. קחי את זה. זה יגרום לך להרגיש יותר טוב." אני מזעיף מכאבה, מושיט לה את משכך הכאבים בזמן שאני מנשק את שפתיה. המחזור שלה התחיל הבוקר והיא נהפכה לבלגן רגזני וכואב מאז, אבל היא עדיין הייתה יותר מידי חמודה שפשוט התעלמתי מהרגזנות.

"קחי את זה ואני אלך לבדוק את הארון." אני אומר בזמן שאני עושה את דרכי מחוץ למטבח ולמורד המסדרון. פותח את דלת הארון שהיה, אמור להיות, מלא בדברים הנשיים שלה, אני מקלל כשאני מבין שהוא ריק.

אמילי והארולד נסעו לכמה שבועות מכיוון שאמה של אמילי חלתה באנגליה אז לא הייתה לי אישה שתלך לחנות ותבחר את הדברים הנכונים.

"לעזאזל," אני ממלמל, תופס בארנק, במפתחות, בטלפון ובז'קט. "רוזי, בייב, אני צריך לנסוע לחנות במהירות. כל הדברים שלך נגמרו, אז אני כבר אחזור. אל תזוזי. ואל תתגעגעי אליי יותר מידי." אני אומר בחיוך, קורץ כשהיא מצחקקת. אני מנשק את שפתיה, חוזר לנשיקה שנייה ואז שלישית, לפני שאני רץ במעלה המדרגות.

"יו, אידיוט," אני מתפרץ לחדר ומפריע לג'ייסון ואלה באמצע הסקס הקולני והקינקי שלהם. "אחי!" ג'ייסון צועק, זורק כרית לכיווני שממנה אני חומק במומחיות.

"אופס? בכל מקרה, אני צריך ששניכם תפסיקו ואתה צריך לשמור על רוזי בזמן שאני בחנות. תוודא שהיא לא תמות מעשיית משהו דבילי מתוך סקרנות. היא נוטה לשוטט כשאני לא שם כדי לוודא שהחלונות והדלתות נעולים. היא לא יכולה לאכול דגים, בוטנים, וסלרי. היא אלרגית אז בבקשה אל תהרוג אותה. היא הבייבי שלי. המספר שלי הוא שתיים בחיוג מהיר בטלפון שלך. המספרים של הדוקטור שלה ומקרה החירום על המקרר." אני אומר, לא מתייחס לכך שהם מחפשים אחר בגדים בחיפזון.