ג׳סטין
מקמט את גבותיי, אני גונח בעודי מתגלגל על המיטה הרכה והחמה שלנו כשאני שומע יבבה חזקה המגיעה מהצד השני של החדר. אני פוקח עין אחת ורואה תינוקת קטנה בת שלושה שבועות בעריסה שלה שנמצאת בקצה המיטה, ביחד עם העריסות של אחיה ואחותה. מסתכל על השעון, אני נאנח כשאני רואה את המספרים שלוש ושש דקות מאירים באדום.
רואה שרוזי מתחילה להתעורר ולהתיישב, אני רוכן ומנשק את רקתה. ״אני מטפל בה, יקירה. תחזרי לישון,״ אני אומר בזמן שאני קם במהירות כדי להרגיע אותה לפני שהיא תעיר את אחיה ואחותה. רוזי מהנהנת בישנוניות וממלמלת ״תודה״ לפני שהיא נופלת חזרה על המיטה, בחינניות, אם יורשה לי להגיד, ונרדמת.
אני מדכא חיוך מזה. עדיין הרוזי הקטנה שלי.
״היי, אהובה. אל תבכי, ילדה יקרה שלי. אבא כאן עכשיו. בלי דמעות, קטנטונת,״ אני הומה, מרים את שרלוט ומערסל אותה בידיי, מנדנד אותה באיטיות בשעה שאני יוצא מהחדר.
מאחר שהם פגים ולוטי הקטנה שלו הפחידה אותנו, הם היו חייבים להישאר בבית החולים לתקופה קצרה כדי לוודא שהם בריאים לחלוטין, וסוף סוף יכולנו לקחת אותם הביתה לפני יומיים. זה היה מעניין אבל אהבתי כל שנייה. רוזי כזאת אימא טובה וזה עוזר אף יותר.
בודק את החיתול של שרלוט, אני רואה שהוא נקי, במפתיע, וכשאני רואה שהיא מנסה להצמיד את פיה אל החזה החשוף שלי, כמו שהיא עושה כשרוזי מניקה, אני לא יכול שלא לגחך. ״הו, את פשוט ילדה קטנה ורעבה, נכון? טוב, תאמיני לי שלאבא אין אוכל כאן. זאת העבודה של אימא, יקירתי,״ אני אומר בזמן שאני פותח את המקרר ומוציא בקבוק שרוזי שאבה ממש לפני השינה.
אני מניח את הבקבוק במיקרו בעוד שאני מניח נשיקות על ראשה הרך שמריח טוב. תינוקות תמיד מריחים מדהים. אצבעותיה החזקות אך הקטנות אוחזות את האצבע המורה שלי בחוזקה בזמן שהיא מפהקת. ״כזאת ילדה חמודה וישנונית. לוטי הקטנה שלי,״ אני משבח את הנסיכה שלי בזמן שגל גאווה תוקף אותי.
הייתי חלק ביצירת המלאכית המושלמת הזו.
כשאני מביט על פניה החמודות, לבי כואב. זה אולי נוראי, אבל אני חושב שיש לי נקודה רגישה לשרלוט, אפילו יותר מסלואן וסקרלט. כמעט איבדתי אותה כמו ג׳ספר והמלאך האחר שלנו ואני לא יכול לקלוט את העובדה הזו. הדחף שלי הוא לוודא שהיא בחיים לא תחוש בכאב. אני לא יכול לאבד אותה. אני לא יכול לאבד אף אחד מהם. אני לא יכול לאבד ילד נוסף.
אהבתי את כולם עם כל לבי, כמובן. כולם עטפו אותי סביב האצבעות הקטנות שלהם אבל נראה כי לוטי עטפה אותי חזק יותר.
המיקרו מצפצף לאחר כמה דקות ומפחיד את שרלוט. היא מתכווצת ואני צופה כמעט באימה כשפניה מתעוותות, סנטרה רועד, והיא משחררת צווחה קולנית בזמן שדמעות זולגות מעיניה. ״ששש, אהובה. ששש, את בסדר. תפסיקי לבכות, נסיכה. ששש,״ אני מנדנד אותה בעדינות, לא חזק כדי להפחיד אותה, בעודי פותח את דלת המיקרו ובודק את טמפרטורת החלב על פרק כף ידי, מוודא שהוא לא חם מדי.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
