נקודת מבט: ג'סטין.
"אני סולחת לך," אני ממלמלת, משחקת עם כפתוריי חולצתו. "אבל אם תתייחס אליי ככה שוב, אני לא אהיה כה סלחנית." אני מזהירה, גורמת לו להחניק יבבה, למשוך באפו ולהנהן. "גם אני פגועה. גם אני איבדתי את התינוק שלנו. אני צריכה אהבה ועידוד בדיוק כמוך וכשאתה מרחיק אותי ככה, זה רק מחמיר את המצב. אני בחיים לא אשפוט אותך אם תרצה לדבר מכיוון שאני כל כך אוהבת אותך." אני מנשקת את אפו ולחייו האדמדמים ברכות בעוד שדמעות שקטות זולגות במורד הלחיים שלנו.
אני זוכר שהיא אמרה לי.
אני לא יכול לפגוע בה שוב. היא תעזוב אותי. היא לא תסלח לי הפעם. אני לא יכול לשבור את לבה, לא אחרי שהדבקתי אותו בחזרה עם האהבה שלי מכל הפעמים בהם לבה היקר נשבר. שמי לא יכול להירשם על אחת הצלקות שעזרו להרוס את נשמתה.
אני לא אהיה מפלצת, אבל אני חייב... אבל הפעם, יש לי תכנית.
"דאדי," קולה העדין של רוזי מצלצל מפתח דלת משרדי. אני נוהם ושותה מבקבוק הויסקי שלי. ראייתי מטשטשת לרגע כשאני מתענג על השקט שנוצר כשמחשבותיי הצרחניות והכעוסות נעלמות. אלכוהול וקולה תמיד מעלימים אותן.
"מאחר ולימדת אותי איך לבשל, רצית לנסות להכין את המאכל האהוב עליך בלעדיך ואני רוצה שתטעם אותו." אני מלקק את שפתיי כשאני בוהה ברגליה הארוכות והיפות שהיו חשופות מפני שהייתה לבושה באחת החולצות שלי ותחתוני תחרה.
"בואי הנה." אני מצווה, גורם לה למהר לכיווני עם צלחת לזניה המורכבת מחמישה סוגי גבינה, בידיה. "שבי פה." אני מצביע על ברכיי והיא מתיישבת עליי. "את שתוי שוב, דאדי?" היא ממלמלת בפרצוף זועף, מביט עמוק אל עיניי הלא מפוקסות. "אתה מריח מצחיק. כמו אלכוהוליסט עצוב וזקן," היא מקמטת את אפה.
"א-אני באמת אלכו-אלכוהוליסט עצוב וזקן." אני אומר, מקמט את מצחי כשהיא נותנת לי חתיכת לזניה. טעמים מדהימים מתפוצצים בפי ואני עוצם את עיניי בחיוך; חיוך שלא הופיע כבר שבועות. היא מצחקקת וקופצת בברכיי. "זה אומר שאתה אוהב את זה?" היא שואלת כשהיא כורך את ידיי מתחתיה וחופן את ישבנה.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
