Little Strength

Chapter 21❁

נקודת מבט: ג'סטין.

"אז איזה אידיוט מזוין דפק את המשלוח המזוין שלנו ואני כל כך עצבני, לעזאזל." ג'ייסון לוחש בכעס, נכנס בסערה אל המטבח כשאני מאכיל את רוזי, שהייתה עמוק בחלל הקטן שלה היום. "ג'ייסון!" אני זועף, מכסה את אוזניה של רוזי כשהוא פולט מילות קללה מימין ומשמאל. "הו, אני מצטער." פניו מזעיפות בזיוף, מניח יד על לבו.

"איזה אידיוט מזוין דפק את המשלוח המזוין שלנו ואני כל כך עצבני, לעזאזל!" הוא מדגיש כל מילת קללה בזמן שאני מביט בו בכעס ורוזי נאנחת בחמידות עם פה פתוח, בניסיון להגיע לכפית המלאה שאחזתי זמן רב מדי הרחק ממנה.

"סליחה, בייבי." אני ממלמל, מניח את הכפית הגדושה בפירה טעים בפיה. היא הייתה טיפה עצבנית ובכיינית היום. גרונה כאב ואפה היה מלא בנזלת הבוקר והיא רצתה לאכול משהו רך, והייתי שמח למלא את רצונה.

"שפה. אני יודע שאתה כועס אבל בבקשה." אני חוזר להביט בג'ייסון לאחר שאני טובע בחמידותיה של רוזי לכמה שניות. "עכשיו בבקשה תסביר, בדרך רגועה והולמת, מה קרה." אני אומר לאחר שאני הומה לרוזי כשאני מאכיל בכף גדושה נוספת. היא מצחקקת בשקט אליי אבל עוצרת כדי להשתעל בחוזקה, גורמת לי להזעיף פנים.

ג'ייסון שם לב גם כן ומתקרב כדי לעמוד לידה, ומניח יד על מצחה. "היא לוהטת, ג'יי." הוא אומר כשאני סוטר את ידו הרחק ממנה. היא שלי. "אני יודע." אני נאנח, צופה כשהיא מתחילה להנהן בין שינה לערנות. "אוו, רוזי," אני מגחך, מרים אותה ממושבה ומושך אותה לברכיי. "בייביגירל," אני מצקצק בלשוני, לוחץ את שפתיי למצחה כדי לראות כמה חמה היא בדיוק. היא רתחה.

"ג'ייסון, אתה יכול להביא לי מגבת קרה ורטובה בבקשה?" אני שואל, מנדנד אותה במקצת בזמן שהיא מניחה את ראשה על חזי, בוהה סביבה בטראנס מושרה חולי. הוא מהנהן ומתקרב לכיור, לוקח מגבת מהמגירה. "בכל מקרה, ספר לי מה קרה." אני אומר, מלטף את ישבנה של רוזי ברוגע, בדיוק כמו שהיא אוהבת. היא אפילו משחררת גרגור שבע רצון, גורמת לי לגחך בקלילות. היא כל כך חמודה, אפילו כשהיא חולה.

"אז הזמנתי משלוח ענקי של רובים, כן?" אני מהנהן, אומר לו להמשיך, ומניח את המגבת הקרה על מצחה של רוזי אחרי שהושיט לי אותה. "והאידיוט הזה שהעסקתי לפני שבאתי לכן דפ- סליחה, הרס הכל אז אני חייב לטוס בחזרה לוואגס הלילה, להרוג את המזדיין -לא מצטער הפעם- ולקבל את המשלוח שלי ולוודא שהאידיוטים האלה יודעים שגם אני לא שם, אני עדיין יודע הכל ושאני אעשה הכל כדי לשבור להם את המפרקת. בכל מקרה, אני אחזור עד מחר בלילה אז אני אהיה במשפט." הוא לוחש את המילה 'משפט' כדי לא להפחיד את רוזי יותר מדי. הכל פעם שהיא שומעת את המילה, היא מתפרצת בדמעות וזה לוקח מעל לשעה להרגיעה.

"אבל אחרי שישי..." קולו דועך, מתעצב במקצת. "אני מרגיש כאילו ניצלתי את קבלת הפנים שלי יותר מדי אז כנראה שאחזור הביתה אחרי זה." הוא אומר, גורם לי להזעיף פנים. אני מתכוון להגיד משהו כשלפתע רוזי קופצת ומושכת באפה. "א-אתה עוזב א-אותנו? ח-חשבתי שאתה א-אוהב להיות כאן." היא מייבבת בזמן שהוא נראה מבולבל מכך ששמעה אותו.