Little Strength

Chapter 26❁

נקודת מבט: רוזי.

"הארולד! לא רק שאני מופתע, אני לגמרי המום!" ג'ייסון זורק ברוגז את ידיו באוויר. "אבל הרשמת אותי. תן כיף, אחי!" ג'ייסון מתקרב כדי לתת להארולד כיף אך ג'סטין ממהר לתפוס בצד האחורי של צווארון חולצתו, למשוך אותו אחורנית ולהניד בראשו.

אני מבחינה באמילי בוכה בשקט בפינה ומשחקת עם ידיה בחרדה, ומתקרבת אליה כדי למשוך אותה לחיבוק מרגיע ועדין. "הכל יהיה בסדר. ג'סטין וג'ייסון יחשבו על משהו, אני מבטיחה," אני לוחשת בזמן שהיא נאחזת בי במצוקה נפשית. הארולד מביט באשתו המבולבלת בעצב, כאילו רצה לעשות משהו כדי לשפר את המצב אך הוא ידע שהוא לא יכול לעשות דבר. הוא עשה מספיק.

"ה', בבקשה תגיד לנו למה עשית את זה?" ג'ייסון שואל ומתיישב על קצה המיטה לצדו. ג'סטין פוסע לכיווני ומניח יד על שקע גבי בזמן שהוא לוחש מילים מנחמות באוזנה של אמילי.

ג'ולייט נושכת את שפתה בבלבול, לא מבינה לגמרי למה כולם בוכים. אני חושבת שהיא עדיין בשוק. רואה את זה, ג'ייסון מושך אותה לברכיו וכורך סביבה את ידו בחוזקה ומנשק את עורפה. הוא משתמש באגודלו כדי למשוך את שפתה משיניה ונוזף בה בעדינות כשהוא רואה ששפתה מדממת. אני מחייכת בעדינות כשאני שומעת אותו לוחש, "אלו השפתיים שלי, אל תפגעי בשפתיים המתוקות והיקרות שלי." הו, אהבה צעירה.

"נ-נמאס לי מזה. הייתי מותש מלראות את העלמה רוזי ואדון ג'סטין סובלים. העלמה רוזי היא פרח עדין שבמקום לטפח ולדאוג לו, הוא נהרס על-ידי מכסחת דשא והפריחה היפיפייה שלו נהרסה מול עינינו. לא יכולתי לראות אותה בוכה עוד. וכשהיא נחטפה, הייתי חייב להקשיב לאדון ג'סטין בוכה עד שהוא נרדם. ולראות אותו שותה עד מוות בכל בוקר. זה הדבר הכי עצוב ומעורר רחמים כשאתה רואה את חברך מזה הרבה זמן, מדבר בשכרות לכיסא ריק, מדמיין שאהבת חייו יושבת שם. הוא תמיד שאל למה היא לא עונה לו ואז הוא היה מבין מה קורה ונשבר שוב פעם." אני מסתכלת על ג'סטין ורואה שהוא הסיט את מבטו, מתבייש שהוא נתפס ברגעיו הרשים ביותר. אני נצמדת אליו יותר וגורמת לו להביט בי במבט סמוק.

מכווצת את שפתיי, אני טופחת עליהן עם אצבעי, מסמנת שאני רוצה נשיקה. הוא פורץ בחיוך ונותן לי את מבוקשי בהתלהבות. מתרחק, הוא מניח נשיקה נוספת על רקתי לפני שהוא מקרב אותי אף יותר, אם זה אפשרי, ומניח את סנטרו על ראשי.

"וכשהיא היא חזרה הביתה. היא פחדה מהכל ומכולם. אפילו ממני ומאמ' המתוקה. זה קורע לב כשאחד האנשים שאתה הכי אוהב בעולם פוחד ממך. רוזי היא כמו הילדה שלאמ' ולי אף פעם לא הייתה והיא טבעה בתיעוב, שנאה ופחד עצמי. לראות אותה כה הרוסה נפשית, משתפרת יום אחד ביום הבא חוזרת חמישה צעדים אחורה, גרם לי להיות נקמני. היא הייתה כמו בית עולה באש, שברירית ומוכנה להתמוטט בכל רגע. הייתי חייב לעשות משהו." אני בוהה בהארולד בהפתעה ובעצב והוא בוהה בי בחזרה בחרטה ורחמים, לא מפני שהוא הרג את ולאד אבל מכיוון שידע שהייתי צריכה לעבור את הגיהינום הזה.