Little Strength

Chapter 8❁

אני גמורה מעייפות:( הלכתי לישון בארבע לפנות בוקר וקמתי בשבע:(

אז התחלתי לתרגם (לכו לקרוא את הפרק בBaM!!!!) אנסה להעלות עוד פרק בסיפור כלשהו היום:)

התמונה במדיה היא לא התמונה שהכותבת שמה אבל לצערי אי אפשר לראות את התמונה של הכותבת אז מצאתי את התמונה הכי קרובה למקור (ממה שזכרתי).

נקודת מבט: רוזי.

"אוקיי, בנות, אנחנו הולכים להכין ארוחת צהריים עכשיו אז אתן יכולות להישאר כאן ולשחק עם הבובות שלכן, בסדר?" דאדי אומר בזמן שמר. ג'ייסון מושיט לאלה את תיק הצעצועים שלה ומנשק את קצה ראשה.

אני משמיעה קול יבבה נמוך, לא רוצה להיות רחוקה מדאדי, והוא מבחין, מסתובב אליי בפנים זועפות. "אני יודע, בייבי, אני יודע." הוא משרבב שפתיים, מרים אותי ומנשק את שפתיי. הוא צוחק בקלילות כשאני חוזרת לכמה שניות, מנשקת את שפתיו שוב ושוב בזמן שאני אוחזת בו בחוזקה.

"אוקיי, דובשנית קטנה שכמותך. אני יודע שאת רעבה אז אני צריך ללכת. אני אוהב אותך." הוא נושק לי פעם אחת אחרונה לפני שהוא מניח אותי על הרצפה ומושיט לי את מחברת הסקיצות האהובה עליי, צבעים ועפרונות שרטוט. "ת-תודה," אני לוחשת בשקט, מתעלפת בתוך תוכי מהחיוך היפהפה שהוא נותן לי. "אין בעד מה, נסיכה. עכשיו זכרי, המוניטור מופעל אם את צריכה משהו, רק תגידי את שמי ואני אהיה פה בפחות משלושים שניות." אני מהנהנת בביישנות, מנסה להתעלם ממבטם מלא הרחמים של ג'ייסון ואלה.

אני יודעת שזה נראה כאילו אנחנו אומרים להתראות כאילו הוא יוצא למלחמה, אפילו שהוא רק הולך למטבח, אבל שנינו פשוט מפחדים לאבד אחד את השנייה שוב. שנינו היו מוצפים בחרדה חונקת וקורעת לב כל היום, בכל יום.

אני נועצת חורים בגבו כשהוא וג'ייסון יוצאים מהחדר, עוזבים אותי ואת אלה לבד. עוברות אל שולחן היצירה בפינה, אני מביטה בה מצד עיני. היא נראית מאוד נחמדה ואני בטוחה שהיא בן אדם מקסים, אבל הביטחון שלי באנשים היו מינוס עשרת אלפים אחוז כרגע.

אני פותחת את בלוק הציור שלי ומתחילה לצייר. בדרך כלל, אני נותנת לתת מודע שלי לצייר ומה שיוצא על הנייר, לפעמים יוצא כהפתעה. עיניי היו זזות מהנייר אליה בקביעות ואני קופצת כשאני מסתכלת והיא קרובה אליי.

"זה תינוק חמוד.." היא מחייכת, מצביעה על בלוק הציור שלי. אני מסתכלת ועיניי מתמלאות בדמעות כשזה מתחבר עם מה שציירתי.

זה היה הילד שלנו.

זה היה רק החזון שראיתי לפני שהם משכו אותו מידיי ובחיים לא ראיתי אותו יותר. אני מתפללת בכל לילה שהם לפחות היו הגונים מספיק כדי לתת לו קבורה נחמדה ולא לזרוק אותו כמו אשפה. הוא היה אמור להיות מוערך על-ידי ג'סטין ואני. זה לא היה אמור להיות ככה.