Chapter 36❁

4.5K 256 58
                                    

אפרוחים שלי! הבטחתי פרק לפני סופש!! אז הנה לכן!!!!

תזכרו, בעוד יומיים הפרק יהפוך לפרטי, כך שאם לא ביצעתן את השלבים המצוינים בראש הפרק הראשון, רוצו לעשות אותם!

נקודת מבט: ג'ייסון. (שבוע לאחר מכן).

"אתה מפוטר!" אני שורק, אוחז בבחור מראשו ודופק את ראשו נגד שולחני. הוא נופל בחבטה על הרצפה בזמן שאני מגלגל את עיניי ומיישר את חליפתי, מדלג מעל גופו חסר ההכרה ויוצא ממשרדי.

רק קיבלתי אותו לעבודה אתמול והוא כבר מפשל, שזה משהו שאני לא יכול לסבול. הבחור הראשון שקיבלתי, קייל, עדיין עובד במלוא המרץ ויכול להיות שהוא יהיה השלישי בסגל שלי, אחרי לוק.

"ג'ייסון!" קולה הלחוץ במקצת של רוזי שם אותי על הקצפה כשהיא רצה מסביב לפינה. "מה?! מה קרה?" אני שואל במהירות, מניח את ידי על כתפיה כדי להרגיעה. "ג'ולייט." זה כל מה שהיא צריכה להגיד כדי לגרום לי להתחיל לרוץ.

שומע מהומה במטבח, אני רץ לחדר ורואה את ג'ולייט רועדת על הרצפה ללא שליטה וכמה מהאנשים שלי עומדים מעליה, חושבים על מה לעשות. "חרא!" אני צועק, לבי הולם בחזי בזמן שאני ממהר אליה.

היא חווה התקף.

"תקראו ללוק!" אני נובח, מגלגל אותה על צדה ואוחז בה בחוזקה כדי שתוכל לנשום כמו שצריך. "כמה זמן ההתקף נמשך?" אני שואל במהירות, מנסה לחלץ מהם את המידע החשוב. בזמן שג'סטין למד עסקים וקולינריה, למדתי עסקים וסיעוד כך שאני יודע את הדברים הבסיסיים.

"שלושים שניות, אולי?" קייל אומר והאחרים מביטים בדאגה ומהנהנים. "תבדקו! אם הוא ממשיך יותר משתי דקות, תקראו לדוקטור ריימונד!" אני מורה, אוחז בה בעדינות כדי שלא תפגע בעצמה. קייל מוציא את ניידו ומפעיל את השעון בדיוק כשרוזי ולוק נכנסים לדר עם ערכת העזרה הראשונה. "לעזאזל, לא שוב!" לוק אומר כששניהם נופלים לברכיהם לצדנו.

"קדימה, מותק, קדימה. את יכולה לעשות את זה, חתלתולה." אני מתחנן בדאגה, מקווה שההתקף יפסק בקרוב. גופה זז בפראות, עיניה התגלגלו אחורה, וקיא ורוק מכסים את הרצפה מפני שזלגו מלסתה הנעולה. "שישים שניות," ייל אומרף שולח את לבי לטירוף נוסף. עיניי מתחננות להוציא את הדמעות אך אני מסרב להראות חולשה. אני צריך להיות חזק בשביל ג'ולייט ואני לא יכול להיות חלש מול האנשים שלי. רוזי ולוק בכו בשקט, דאגה חרוטה על פניהם.

אני נאנח ברוגע כשהיא מתחילהל הירגע לאט לאט. "עבודה טובה, מותק. ידעתי שתעברי את זה. את גורמת לדאדי להיות גאה." אני לוחש באוזנה, כך שרק היא תוכל לשמוע. כל האנשים סביבנו מוחאים כפיים ומריעים כשהיא חוזרת לעצמה, כאילו הם השיגו משהו. אני לוקח את ערכת העזרה הראשונה ושולף ממנה כפפות גומי כדי לעזור לה לנקות את פיה וגרונה כדי שלא תיחנק בעודה משתעלת.

Little StrengthWhere stories live. Discover now