Little Strength

Chapter 42❁

*עדן לא יודעת דבר על מונחים רפואיים/כל הקשור לרפואה* (כך היא ציינה בפרק), ככה שאם יש לנו פה אח/אחות/רופא/רופאה/מנתח/מנתחת בקהל, בבקשה תתעלמו ותזרמו.

באהבה גדולה, מייקי 3>

נקודת מבט: ג'סטין.

צרחתי.

זה כל מה שאני זוכר. צרחות, ובכי. יבבות שהרעידו מאוד את גופי ששריריי התהדקו בכאב, רוצים הקלה. הארולד ואמילי מיהרו פנימה, בוהים בי כאילו הרגע ברחתי מהמחלקה הפסיכיאטרית עד שהם ראו את זה; את הדם. כל הדם שלכלך את האמבט, הרצפה, הירכיים שלה, ומכנסי הג'ינס שלי.

הבייביגירל שלי. רוזי שלי סבלה מכאבים. רוזי שלי כבר חוותה מספיק כאב בחייה. לא מגיע לה עוד. לבי נשבר בשבילה. נאחזתי בגופה חסר ההכרה, מנדנד אותה קדימה ואחורה, עד שהאמבולנס הגיע. כשראיתי את פניו של החובש מחווירות, ידעתי שזה רע.

הם הזדרזו להכניס אותה לאמבולנס ואני טיסתי אחריהם. הדבר האחרון שראיתי לפני שהם סגרו את הדלת היה את הארולד ואמילי הלבושים בפיג'מה רצים למכונית שלהם, הארולד מועד בעודו מנסה לנעול את הכפכפים שלו ודמעות זולגות במורד פניו. תלתליו פרועים וכותנת הלילה של אמילי מתנופפת ברוח.

בלגן שרר בבית החולים רופאים ואחיות רצים ממקום למקום ברגע שנכנסו פנימה. גופה הרפוי של רוזי הורם וסחבו אותה משם, ממני. "יקירה, יקירה! אני אוהב אותך! תהיי חזקה בשבילי!" קראתי בחוסר תעולת. היא לא יכולה לשמוע אותי. אני זוכר שראיתי את אצבעות כף הרגל שלה לפני שהדלת נסגרה, שהיו צבועות בלק בצבע ורוד-בהיר שרק מרחתי היום בבוקר.

ברכיי ננעלו מתחתיי ופגשו ברצפה הקשה. נשימתי רדודה ולא יציבה בעודי מנסה לסדר את מחשבותיי.

למה?

למה זה תמיד קורה לנו?

צעדים מהירים נשמעים מאחוריי ואני יודע שאלה הארולד ואמילי בגלל החריקות של כפכפיו של הארולד. עוזר לי לקום מהרצפה, הארולד מזיז אותי לכיסאות בלי מילה.

נושך אותי אליו, הוא מרשה לי לייבב על כתפו. מלמוליה העדיינים של אמילי והנדנוד קדימה ואחרוה של הארולד שולחים אותי באיטיות לשינה חסרת מנוחה.

"רוזי דניאלס? המשפחה של רוזי דניאלס?" השם גורם לי להתעורר בקפיצה, עיניי מחפשות אחר מקור הקול במהירות. עיניי פוגשות בגבר נמוך וחסון הלבוש בחלוק ואני נעמד במידיות, ואני ניגש אליו בחיפזון. הארולד ואמילי עוקבים אחריי.

"שלום, אני דוקטור וורנר." הוא לוחץ את ידי ואני מביט בו בחוסר סבלנות. "כן," הוא משתעל במבוכה ממבטי הרציני שאני בטוח שהראה טיפה מהשיגעון שלי. "אני מניח שאתה רוצה לראות אותה עכשיו?" הוא אומר.