Little Strength

Chapter 55❁

נקודת מבט: רוזי

מתנדנדת על כיסא הנדנדה בצד המזרחי של החדר, אני צופה בדמותו הישנה של ג׳סטין עם עיניים רגועות אך ערניות.

אני מצטערת לומר שלא ישנתי כבר כמה ימים מפני שאני מפוחדת לחלוטין שאם ארדם, ג׳סטין יחווה התקף לב נוסף. או שהחלומות שלי יתמלאו בטריקים ומאורעות של המוות הכואב ושובר הלב שלו.

תפקדתי בגלל האדרנלין והפחד שחשתי באופן תמידי. לוגמת מהתה חסר הקפאין שלי, שכבר הספיק להתקרר, אני נאנחת ומניחה יד על בטני שנראית כאילו גדלה עם כל יום שעובר. אני לא מאמינה ששלושת ילדנו נמצאים בתוכה.

אני מדמיינת את שתי הבנות עם עיניי הכחולות, עורו השזוף של ג׳סטין, שיערי המתולתל ותווי הפנים החמודות של ג׳סטין.

אני מדמיינת את הבן הקטן שלנו כג׳סטין קטן, עם גומות חן ולחיים שמנמנות.

אני מביטה בבטן שלי עם חיוך בזמן שאני מדמיינת אותנו משחקים כמשפחה ביחד עם הילדה הקטנה של הארולד ואמילי, שלה הם החליטו לקרוא אמרלד פלין מאחר שהם נפגשו באוניברסיטה כשצפו בבמבי שתיים בקולנוע דרייב-אין ולאיילה הקטנה קראו פלין. רק מזכרת קטנה לרגע בו נפגשו, הם אמרו.

שומעת תזוזה פתאומית, אני מרימה את ראשי ורואה את ג׳סטין מסתובב בשנתו לכיווני, עיניי הקרמל היפהפייות שלו נפקחות ומחפשות אותי ברחבי החדר כשהוא הבחין שאני לא לצדו. ״ר-רוזי?״ הוא ממלמל בשאלה כשהוא מבחין בי יושב בצד השני של החדר.

״היי, אהוב,״ אני לוחשת, נעמדת וזזה לכיוון המיטה. ״אתה מרגיש טוב?״ אני שואלת, שמה לב שהאדמומיות של החתך שלו מתחיל לדעוך במקצת. הוא מהנהן, כורך את ידו סביבי כשאני מטפסת על המיטה לצדו.

״מה ע-עשית?״ הוא שואל ברכות ובבלבול. ״לא יכולתי להירדם,״ אני מהנהנת, מנשקת את ראשו. הוא נאנח, קובר את ראשו באזור בין כתפי וצווארי בעודי מעבירה את אצבעותיי בשיערו הרך אך השמנוני במקצת.

״עדיין כואב, בייבי?״ אני שואלת כשהוא מגרד את העור סביב הפצע שלו. ״לפעמים,״ הוא נושם, מחכך את שיערי עם אפו. לאחר כמה דקות של שכיבה בשקט, אני שמה לב ששנינו לא הולכים להירדם בזמן הקרוב.

״רוצה לנסות את כיסא האמבטיה החדש?״ אני שואלת, יודעת שהוא כנראה מרגיש מלוכלך אחרי מקלחות הספוג. ״א-אוקיי,״ הוא ממלמל ואני עוזרת לו לקום. מטפסת מהמיטה, אני לוקחת את ידיו ועוזרת לו להתרומם מפני שהוא תמיד מרגיש מסוחרר בדקות הראשונות.

מסתכלת על רגליו, אני מזעיפה את פניי כשאני רואה שהן נפוחות בדיוק כמו שלי מכיוון שהם נאלצו להשתמש בוורידים מהירך שלו. ״אתה בסדר, בייבי,״ אני לוחשת, רואה את הלחץ שלו בעודו מתנדנד. ״אני לא הולכת לתת לך ליפול,״ אני מחייכת, מלטפת את גבו בעדינות בעודי מובילה אותי לחדר האמבטיה.