תודה לשמש שיש את מלאני מרטינז' בעולם, אחרת לא היה לכן פרק
נקודת מבט: רוזי.
יושבת בשולחן ארוחת הבוקר, אני לועסת את הביצים, הבייקון והנקניקייה הטעימים שדאדי הכין הבוקר. כשסיימתי עם המחזור שלי, פיציתי על כל השבוע שבו אכלתי ממתקים בכך שדחפתי את פניי לכל אוכל שיכולתי להשיג. אני כל כך שמחה שהשבוע הנוראי מלא הכאב עבר. אני נרתעת מעט כשכאב ראש רע פוגע בי ואני מחזיקה בראשי, משפשפת את רקותיי במקצת.
"הו, נסיכה." אני שומעת את דאדי הומה בעודו מקיף את הדלפק כדי להניח נשיקה עדינה על רקתי, בניסיון להקל על הכאב. באותו רגע ידעתי שהוא צפה בכל צעד שלי בקפדנות, כמו תמיד. מאז שחזרתי הביתה, הוא צפה בי כמו נץ ולא הייתה לי בעיה עם זה. אני אוהבת את עצם העובדה שהוא דואג, אוהב ומודאג לגביי. אף אחד בחיי לא הראה שהוא אוהב ודואג לי, חוץ מג'סטין. אני עושה את הדבר כלפיו.
"אני אכין לך את התה האהוב עלייך, יקירה. זה יעזור." הוא מהנהן לעצמו, מתהלך אל עבר הקומקום הרותח ומוזג קצת לתוך הספל האהוב עליי, גורם לאדי מים חמים לעלות. הוא מניח את התיון האהוב עליי בתוך המים ומשאיר אותו להשריה לרגע.
לפתע, צווחת כאב מאלה, ששיחקה בסלון, גורמת לג'סטין לרוץ אל החדר כדי לבדוק את מצבה. ג'ייסון השאיר אותה בסלון מוקדם יותר ולא ראינו אותו מאז.
"רוזי, תוכלי למצוא את ג'ייסון, בבקשה? זה נראה שלאלה יש חבלונת." ג'סטין אומר כשהוא מרים את אלה הבוכה מהרצפה. אני מתנשפת ברוגז, מניחה את מזלגי ורוקעת את רגליי בדרכי לקומה העליונה. הייתי רעבה ובלי מצב רוח לתעלולים של אלה היום. היא הייתה אחת מחבריי הטובים ביותר אבל עכשיו, אין לי מצב רוח לאף אחד את האמת. חוץ מדאדי, כמובן.
"בלי הגישה, בבקשה ותודה." דאדי צועק, גורם לפניי להתעוות בחוצפנות. לפתע, אני מודה שיש קיר המפריד בנינו או שהייתי בצרות גדולות.
דופקת על דלת חדרם של ג'ייסון ואלה, אני לא שומעת תשובה ופותחת את הדלת באטיות. "מר. ג'-ג'ייסון?" אני קוראת וכשאני עושה זו, אני שומעת תזוזה המגיעה מהפינה. נכנסת עמוק יותר אל החדר, אני מכסה את אפי כשאני מבינה שהמקום מעורפל בעשן סמיך. "ג'ייסון!" אני צועקת, מזועזעת כשהוא מניף בידיו במהירות, בניסיון להרחיק את הריח המובהק כדי שיוכל באמת לראות אותי עומדת שם. העשן היה עד-כדי-כך סמיך.
"הו היי," הוא מחייך מבעד לענן העשן שנשף מאפיו. אני משתעלת בחוזקה כשאני שואפת את אדים המשכרים בטעות. "רוצה קצת?" הוא שואל, לוקח שאיפה נוספת. אני מנידה בראשי במהירות ומתרחקת במקצת.
"א-אלה," אני מתחילה, גורמת לו להזעיף פנים ולהניד בראשו. "מה היא עשתה עכשיו?" הוא אומר בכעס, גורם לגבותיי להתקמט. למה הוא מתנהג ככה? אלה היא הבייבי שלו.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
