Little Strength

Chapter 34❁

נקודת מבט: ג'סטין.

"חברים! ו-וואה!"

אמילי צווחת בבהלה כשאני מפספס מדרגה מהיותי שיכור ונופל במורד המדרגות. אני נאנק, כאב מורגש בגופי אך לבי כואב יותר ממה שכאב פיזי מכאיב לי. "ג'סטין, אתה בסדר?!" אמילי רצה אליי בזמן שהארולד נועץ בי את מבטו מהצד השני של החדר, אבל עדיין יכולתי לראות את הדאגה בעיניו. הוא כועס עליי מכיוון שפגעתי ברוזי בגלל המעשים שלו.

"תשאירי אותי פה למות," אני גונח, מניח את ראשי על המדרגה האחרונה. "לא מגיע לי לחיות. פגעתי ברוזי שלי," אני מייבב לפני שאני משמיע קול מרוצה כשאני מבחין שהוויסקי שלי לא נשפך, ולוגם ממנו. "היי!" אני מתבכיין כשהבקבוק נלקח מידיי. מרים את ראשי, אני מביט בהארולד המהורהר.

"הו שלום, ה'," אני מנפנף ומחייך בשכרות אליו. "הקוקו שלך נראה פשוט מדהים הערב. עשית משהו חדש?" אני משהק, מלטף את נעליו המצוחצחות בהיסח-דעת. "כן, התקלחתי. משהו שאתה צריך לעשות מכיוון שאתה מסריח, עלה מייפל." הוא אומר, מניד בראשו ועוזר לי לקום.

אני מועד מעט, לפני שמחזיק את עצמי על המעקה. "אופסי!" אני מגחך לפני שאני מאבד את שיווי משקלי שוב. "אוקיי, אני חושב שהגיע הזמן שתלך לישון, אדוני. אתה צריך לעבוד מחר." הארולד אומר, עוזר לי לעלות במדרגות.

"אני ל-לא רוצה!" אני רוקע את רגלי כמו ילד כשהוא מוביל אותי אל חדר השינה. "ג'סטין דרו," הארולד נוזף, גורם לי לזעוף ולנשוף בבוז. "אל תשתמש בשם השני שלי כאילו אני ילד בן שנתיים, תודה רבה באמת... עכשיו תכסה אותי! קר לי, הארולד," אני בולע את מילותיי, מחליק תחת הסדינים.

הוא נושף בכבדות ומגלגל את עיניו, תוחב את השמיכה סביב כתפיי. "ת-תודה, מאפין אנגלי." אני נאחנ, מסתכל בעצב על צדה הריק של רוזי. "אני אכין לך תה," הוא אומר,, יוצא מהחדר עם ידיים שלובות מאחוריי גבו. אני מגלגל את עיניי.

זה צריך להיות משפט המחץ שלו. זה כנראה היה הדבר האחרון שהוא יגיד לפני שימות.

מקרב את ידי אל השידה לצד המיטה, אני ]ותח את המגירה העליונה. "יש!" אני צורח, תופס בבקבוק וודקה החבוי מאחר שהארולד לקח ממני את בקבוק הוויסקי. "במורד הגרון. תגרום לכאב להיעלם, חברי הטוב." אני לוחש, לוגם לגימה ארוכה לפני שאני מתכווץ מהצריבה ומניד בראשי. "כל כך טוב," אני גונח.

נשען שוב, אני אוחז בצעצוע האהוב על רוזי שהיא השאירה ומחבק אותה קרוב לחזי. רציתי לשלוח אותו לביתו של ג'ייסון אבל אני אנוכי ומפני שהוא מריח כמוה, אני רוצה להשאיר אותו אצלי.

משחרר יבבה חזקה, אני לוגם שוב מהאלכוהול. מוחי מתחיל לחשוב על מה שרוזי היפהפייה שלי עושה כרגע.

נקודת מבט: ג'ייסון.

"היי, בוס. שמח שחזרת," כמה מאנשי המאפיה שלי מברכים אותי בכניסה לבית בזמן שאני מחזיק בג'ולייט הישנה ביד אחת וברוזי העייפה בשנייה. "והבאתי איתי חברה חמודה," אני מחייך חיוך מעושה, מקרב את רוזי בזמן שהיא מייבבת כשהיא פוקחת את עיניה בישנוניות ורואה את הגברים הזרים והענקיים מולה.