Chapter 10❁

7.8K 369 93
                                    

כמעט התחלתי לתרגם את פרק 9.............................. שכחתי שהעלתי אותו בכלל.................................................................................

אנשים!!!!!! האלבום של אריאנה יוצא עוד יומיים ואני כלכך מצפה לו:((((((((((((

תתפסו את הטישו, אתן תזקקו לו:(


נקודת מבט: רוזי.

"תני לי לדבר קודם, מותק, ואז תהיה לך את הבמה." ג'ייסון אומר בזמן שאנחנו הולכים לדלת משרדו של ג'סטין. ידי אחזה בו כל כך חזק שהופתעתי שהיא לא נפלה מחוסר זרימת דם.

אני מהנהנת, נושכת את שפתי בפחד כשהוא דופק על הדלת. "מה לעזאזל אתם רוצים. לא אמרתי לכם לעזוב אותי בשקט?!" קולו של ג'סטין מתפרץ, גורם לי לקפוץ בפחד וליבב קלות.

פניו של ג'ייסון נהפכות לרעם ולפתע, הדלת נופלת ואנחנו נמצאים בתוך משרדו של דאדי. "תסלח לי, בן זונה? אתה צריך לחשוב טוב מאוד על המילים הבאות שיוצאות מהפה שלך מכיוון שאם לא, אני הולך להוציא את שינייך, אחת אחת, ולדחוף אותן במורד הגרון האידיוטי שלך," ג'ייסון מחייך כמו חמור סדיסטי והחיוך שולח צמרמורות במורד עמוד שדרתי. ידעתי שהוא לא רציני מכיוון שהם החברים הכי הטובים אבל זה עדיין הפחיד אותי.

ג'סטין לא נראה מפוחד לרגע ואפילו מגלגל את עיניו בעודו ממשיך להקליד במחשבו. "שיהיה. מה שניכם רוצים לעזאזל? אתם לא רואים שאני עסוק?" הוא שורק, כאילו כלום.

עיניי נפערות כשג'ייסון מתקרב לשולחנו ולמעשה זורק את המחשב של ג'סטין על הקיר. "שמוק, תסתום את הפה ותוציא את המקל התחת שלך. אתה פוגע בבייביגירל שלך. תפסיק להיות נמושה ותהיה גבר. גם היא פגועה." ג'ייסון נוהם בפניו של ג'סטין, שלאט התרככו אך במהרה התקשחו שוב.

הוא נעמד, אף לאף עם ג'ייסון, ונוהם. "אתה יודע את כל החרא שעברתי. אני יודע שהיא פגועה, אבל גם אני פגועה. אתה לא יודע איך זה מרגיש. בחיים לא איבדת ילד ואני איבדתי שניים! שניים מילדיי מתו ולא יכולתי להציל אותם." הוא צועק בכעס אך עיניו מוצפות בדמעות, בוגדות בו. "אתה יודע כמה מחורבן אני מרגיש?!" הוא מקרקר לפני שהוא מתמוטט ביבבות של כאב טהור, נהפך לחלש, הוא נופל על ברכיו וקובר את ראשו בידיו.

אני עומדת שם, המומה ומבולבלת כהוגן בעוד שג'ייסון מתרכך ועוזר לחברו לעמוד ולהתיישב. "ג'סטין.." הוא לוחש ברכות, מניד בראשו. "לא יכולת לעשות דבר כדי להציל את ג'ספר ואתה יודע את זה. לא היה לך מושג שזה הולך לקרות." הוא נאנח ויכולתי לראות שהוא מרגיש נורא מכך שצעק עליו.

"א-אממ..." אני ממלמלת, מרגישה בכל טיפה של החלל הקטן נעלמת ממני. "על מה אתם מדברים?" אני שואלת בקלילות, לבי כואב כשאני צופה בג'סטין מייבב חזק יותר מאי פעם. יכולתי לראות שהכאב שהוא חווה, אוכל אותו בעודו בחיים.

Little StrengthWhere stories live. Discover now