נקודת מבט: ג'ייסון.
"היי, בייביגירל," אני הומה כשג'ולייט מקיפה את הפינה ונכנסת למטבח. היא מחייכת בישנוניות, צועדת אל הארון ופותחת אותו. זה היה מוקדם בבוקר ולוק נתן לי רשות, לאחר שהוכחתי שאוכל לדאוג לה למשך כמה ימים, לקחת את ג'ולייט איתי כדי לפגוש את ג'סטין ורוזי בשבוע האחרון. הבטחתי לרוזי שאגיע בלילה לפני המשפט כדי שאוכל להיות שם כדי לעזור להרגיע אותה ולתמוך בה בזמנים הקשים הללו. בגלל זה אנחנו ערים כל כך מוקדם.
"דאדי, הד-הדגנים, ב-בבקשה. הדגנים, בבקשה, דאדי... ר-רוצה את זה, בבקשה." היא מצביעה על הדנים בטעם פירות שהיו על המדף העליון לאחר שהבינה שקפיצות לא יעזרו לה להגיע לשם. אני צוחק על מתיקותה ומתהלך מאחוריה. "הנה, בייבי, קחי את זה." אני אומר לפני שאני מחזיק במותניה ומרים אותה כדי שתוכל להגיע. היא צווחת ומצחקקת, תופסת בקופסת הדגנים כשאני מניח אותה על כתפיי.
"כל כך, כל כך גבוה!" היא ממלמלת, מאגרפת את שיערי לאחר שאני לוקחת את הקופסה ממנה ושופך את הדגנים לקערה. מתקרב אל השולחן, אני מניח את הקערה מקומה האהוב ומוריד אותה מכתפיי בעדינות.
"אוקיי, בייבי." אני בודק את שעוני כשהיא דוחפת מלאת דגנים אל פיה בישנוניות. "אנחנו צריכים לצאת בעוד שעה אם אנחנו רוצים להגיע לשם לפני שג'סטין ישכיב את רוזי לישון. אז תמהרי ותאכלי ואז תוכלי להתקלח, ולאחר מכן אנחנו נצא. אני מנשק את ראשה בעדינות כשהיא מהנהנת. עוד לא התנשקנו כי רציתי שהיא תסמוך עליי לחלוטין ותדע שאני אדאג לה, לא כמו הבחור ששבר את לבה בשנה שעברה, לפני שאנחנו קופצים לזה. אני רוצה שזה יהיה הרגע המושלם שבו אני אהפוך אותי לשלי.
לפתע, חבטה חזקה נשמעת מהסלון, מה שגורמת לג'ולייט לקפוץ ולמצב המגן של "אני ג'ייסון מאקיין המזוין" שלי להשתלט עליי. "מה לעזאזל?!" אני נוהם, לוקח את האקדח המודבק לתחתית השולחן וצועק אל הסלון בעצבים. אני נאנח לרווחה כשאני רואה שאחד מחברי הכנופיה שלי שבר אגרטל. "תנקה את הזבל הזה." אני שורק, כמעט גורם להם להשתין על עצמם, לפני שאני חוזר אל המטבח.
החיוך שאני נותן לג'ולייט נהפך במהרה להבעה מופתעת כשהיא מסתכלת עליי לרגע וצורחת, "מה לעזאזל! מה לעזאזל!" תוך כדי צחוק. "ג'ולייט, לא! זו מילה רעה." אני נוזף אבל בקושי מצליח להחביא את צחוקי. אני יודע שלא הייתי צריך לקלל מולה מכיוון שאני יודע שאנשים בעלי אוטיזם לומדים במהירות אמירות וביטויים אז אני ממש מקווה שלוק לא יגלה.
אבל ברור, עם המזל שלי, לוק נכנס לחדר בדיוק כשהיא צורחת, "מה לעזאזל!" בפעם האחרונה. אני סוטר לעצמי כשלוק מסתובב אליי עם מבט רצחני על פניו ואני מחייך בביישנות בחזרה. "הו הו.. ג'ייסי בצרות. הו הו... ג'ולייט הולכת עכשיו, ביי-ביי. ביי-ביי, בבקשה.." היא ממלמלת בניסיון לברוח ממני אך אני ממהר לתפוס בה ולזרוק אותה מעבר לכתפי.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanficעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
