נקודת מבט: ג'סטין.
"ילדה קטנה," אני קורא, הולך על קצות אצבעותיי במסדרון ומציץ מעבר לפינה. עיניי מצטמצמות וגבותיי מתקמטות כשאני מסתכל סביב אחר הנערה השובבה. אני מצליח לשמוע את הצחקוקים שלה, אני פשוט לא מצליח לראות אותה. "תיכנעי עכשיו ואני לא אדגדג אותך עד שתשתיני על עצמך אחר כך." אני מאיים, מקבל בחזרה התקף נוסף של צחקוקים.
"אני אתן לך עד שלוש להיות בידיי ומוכנה לארוחת הצהריים... אחת... שתיים..." אני מסתכל סביבי כשאני שומע צעדים מהירים המגיעים מאחוריי.
"ראער!" קול קטן ולא מאיים נשמע ובחורה קטנה בשם רוזי קופצת על גבי. אני משתנק בהפתיה מזויפת לפני שאני נופל לרצפה, נזהר שלא להכאיב לה. אני מחביא את התכווצות כשכאב חד עובר בגבי. לעזאזל, אני לא צעיר כמו שהייתי פעם. "הפחדת אותי, קטנטונת," אני משקר, מגלגל אותה ככה שהיא שוכבת על השקע בין חזי וידי. אני מחייך על המבט השובב והפראי בעיניה, כאילו הרגע אכלה שלושה עשר קילוגרם של צמר גפן מתוק.
זה היה נחמד לראות אותה שמחה ועליזה. היא הייתה עצובה במשך הרבה זמן שזה מוזר לראות אותה מחייכת, שזה די מרגיז להגיד. לא היה לי הלב להגיד לה להירגע או לנזוף בה על כך שהיא קופצת מספה לספה מכיוון ש "הרצפה היא לבה, דאדי." רציתי שיהיה לה כיף, אפילו שזה רק להיום. אז החלטתי להצטרף אליה.
כבר ערכנו מלחמה עם רובי נרף, מלחמת בלוני מים, תחרות ארנב שמנמן, ולפחות שש-עשרה סיבובים של מחבואים. גם הארולד הצטרף ליום הכיף שלנו, עד שהוא נפצע בעיניו ממרשמלו רך כשהגיע מפיה של רוזי כשצחקה, ואז הוא הכריז שנמאס לו. הבחור המסכן רק רצה לכייף.
לא היה לי הלב להרוס את הכיף שלה מכיוון שהיא תהפוך לדיכאונית בקרוב. הרופאה התקשרה אליי הבוקר.
עם חדשות רעות.
לרוזי יש רק עשרה אחוזים להיכנס להיריון. ואם, איכשהו, נס יקרה, היא תהיה חייבת לנוח במיטה מכיוון שהרחם שלה כל כך חלש, שהיא תוכל לחוות הפלה בכל רגע. ואם התינוק ישרוד, הסיכוי לנכויות גבוה. לא שאני אוהב את התינוק שלי פחות, אם זה יקרה.
עם כל לבי, רציתי ילד משלי שוב, אבל בחיים לא אוכל להכריח את רוזי לעבור את הסבל הנגרם מהפלה או את העובר שלי לסבול מכאב בגלל נכות כלשהי. לבי כאב אבל הייתי חייב להיות חזק בשבילה. לא יכולתי להיות חלש מכיוון שזה רק יחליש אותה יותר.
"יקירה, תפסיקי לנסות ללקק את המרפק שלך ובואי נלך לאכול." אני צוחק בשעשוע, מרים אותה ומניח אותה על מותני. באותו רגע, הייתי שמח עם התינוקת הענקית הזו. אני חוגר אותה לכיסא ומושיט לה את הכוס האהובה עליה, שהייתה מלאה בתה חם. כדי לגרום ליום הזה להיות כיף יותר, הכנתי לה נקניקיות וחתכתי אותן לצורה תמנון, ואפילו הוספתי להן עיניים מחרדל וחיוך מקטשופ. "הנה לך, בובה." אני מנשק את מצחה ומושיט לה את הצלחת.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
