Little Strength

Chapter 15❁

❝It's not that I don't love you. It's that I do.❞

כשתגיעו לחלק עם זאיין, תדעו שכשרוזי אמרה "חייבת ללכת" באנגלית זה GOTTA ZAYN (אפילו שאני לא בטוחה שזה זאיין באמת, אבל זאת רוזי אז למי אכפת?) אז משם הגיע זאיין.

נקודת מבט: ג'סטין.

"דאדי?" אני שומע קול קטן קורא ממורד המסדרון. "כן, נסיכה?" אני מרים את ראשי מכתיבת עסקת עסקים חדשה במשרדי.

אני מחייך בקלילות כשאני שומע את צעדיה והמהירים והשקטים ממהרים במורד המסדרון והיא נעמדת בפתח הדלת. גבותיי מזדקפות כשאני רואה לבושה רק באחת החולצות המכופתרות הלבנות שלי ולועסת חבילת ממתקי נסיכה בטעם פירות.

"מת'עושה?" היא ממלמלת מבעד לפה מלא בסוכריות גומי בזמן שהיא מטפסת אל ברכיי. "רק עבודה ישנה ומשועממת... יקירה, מי נתן לך רשות לאכול את זה?" אני מצביע על החטיפים מלאי הסוכר בעוד שהיא נראית כמו צבי באור הזרקורים.

"האא... חייבת ללכת!" היא צועקת, קופצת מברכיי ורצה מחוץ לחדר. "מי זה זאיין, לעזאזל?! ולמה את חייבת לעשות אותו? חזרי הנה!" אני צועק כשאני נעמד כדי לרדוף אחריה בזמן שצווחותיה וצחקוקיה ממלאים את המסדרונות.

"דאדי, אני משועממת!" רוזי משרבבת שפתיים בזמן שאני מצליח לנעול את כל ממתקי הפירות במקום אליו לא תוכל להגיע. "ובכן, מה את רוצה לעשות?" אני שואל, מסתובב ומביט בה. היא הייתה אזוקה לאחד מכיסאות המטבח.

אל תשאלו שאלות...

"אנחנו יכולים לצאת לאכול במסעדה!" היא אומרת כהצעה. "עם ג'ייסון ואלה?" אני משנה את מבטי לחושב לרגע, תוהה איך הלילה יהיה עם השניים האלה, לפני שלבסוף אני מהנהן.

"בסדר," אני מסיר ממנה את האזיקים, אבל תופס בידה. "תלמדי לציית ולשבת מבלי לזוז, קטנטונת, ואז זמנים כאלו לא יקרו שוב." אני מנשק את שפתיה בקלילות, נזהר עם שפתיי החבולות והכואבות. חיוכה נהפף לחצוף ושובב כשהיא מצחקקת. "אוקיי, דאדי!" היא קופצת ורצה במעלה המדרגות בזמן שאני עוקב אחריה.

"תצאי. לכי!" שנינו קופצים כשדלת חדר האורחים של ג'ייסון ואלה נפתחת בחבטה ואלה יוצאת בסערה עם כל מזוודותיה. ג'ייסון יוצא אחריה, פניו כמו רעם. "ממילא אני לא רוצה זונה בוגדנית כחברה." הוא שורק בעוד שאני תופס את רוזי, מוודא שהיא רחוקה מהם ולא נמצאת בטווח שבו תוכל להיפגע. היא מייבבת בעדינות מהצעקות ומתכרבלת קרוב לצדיי.

"לך תזדיין, ג'ייסון. גם ככה רציתי אותך בשביל כסף. צ'אד הוא היחיד שיבין אותי, שמוק שכמוך. לך תזדיין." אלה צועקת לפני שהיא טורקת את דלת הכניסה אחריה. רוזי ואני עומדים בשוק בזמן שג'ייסון מתייפח, עומד שם בהלם.

"כלבה מפגרת ומזויינת!" הוא צועק לפתע, בועט באגרטל יקר. כולנו צופים באגרטל מתנפץ, בדיוק כמו שכולנו צפינו בלבו העושה אותו דבר כשאותה הדלת נטרקה. כולנו צופים בחרסינה היקרה והשוברה בעוד שהיא מתפזרת על אריחי השיש, כאילו בהלם. כולנו היינו פגועים ובשוק במובן מסוים.