Little Strength

Chapter 5 (Part 2)❁

*ייתכן והפרק יהיה טריגר.

קו נטוי זה פלאשבק.

היפרוונטילציה- נשימת יתר.

נקודת מבט: ג'סטין.

אני עומד באימה בעוד שצעקות הפחד המגיעות מפיה של הבייביגירל שלי מסתיימות כששיחת הטלפון מתנתקת.

קול גרוני וחייתי בוקע מגרוני בזמן שאני אוחז בטלפון הנייד שלי עד לנקודה שבה הזכוכית מתנפצת. "לכל הרוחות!" אני נוהם, פותח את אנשי הקשר שלי ומחייג למספרו הפרטי של השוטר ריינולדס (לא, לא קרטר. אידיוטים שכמותכם.) מהר יותר ממה פעמים קודמות. ותאמינו לי, התקשרתי לגבר הזה מספר פעמים באמצע הלילה בשל התקפי חרדה ודאגה תכופים, מתפלל שיש להם רמז.

המספר "1098" ו-"יער" מסתובבים שוב ושוב במערבולת הבלגן שלה אני קורא המוח שלי.

"מר. ביבר? חשבתי שאמרנו לך לחכות לשיחה שלנו?" השוטר ריינולדס אומר כשהוא עונה.

"אני יודע אבל תקשיב," אני אומר במהירות. "רוזי התקשרה אליי הרגע מהנייד של ולאד ואמרה לי שהמקום שבו היא מוחזקת נמצא באמצע היער והכתובת שלו מתחילה במספר 1098, לפני שולאד הגיע וניתק. הוא פוגע בה עכשיו! אנחנו צריכים למהר!"

הייתי באמצע התקף חרדה והייתי בהיפרוונטילציה כל כך גרועה שהארולד הכריח אותי להתיישב. הדמעות לא הפסיקו לזלוג במורד פניי אז, כמובן, אמילי טפחה על לחיי עם חתיכת טישו בזמן שאני מרחיק אותה.

"1098 הארפר דרייב? נורפוק, ארקנסו? כן, לשם אנחנו הולכים. זה היה הרמז שלנו." הוא אומר. ברגע שהכתובת נרשמת במוחי אני מנתק.

"הארולד!" אני צועק, אפילו שהוא ממש לידי. "כן, אדוני?" הוא שואל, דאגה משולבת במילותיו. "תכין את המסוק. אנחנו מחזירים את הבייביגירל שלי." אני נוהם, נעמד ומסדר את חליפתי. "כן, אדוני!" הוא מחייך לפני שהוא ואמילי ממהרים החוצה מהחדר.

מוציא את הטלפון שלי שוב פעם, אני מחייג למספר שאליו לא חייגתי שנים.

זה מצלצל פעמיים לפני שהם עונים. "ביבר?" הם נשמעים מבולבלים אך עם זאת מסוקרנים.

"איי מאקיין... זוכר את הטובה הזו שאתה חייב לי?"אני מחייך חיוך מעושה בעודי מדבר עם החבר הכי טוב הישן שלי שעכשיו הוא הבן האדם המבוקש ביותר באמריקה ובעל הכנופיה/מאפיה הגדולה ביותר באמריקה הצפונית. "אני חושב שהגיע הזמן לפדות אותה."