Little Strength

Chapter 16❁

נקודת מבט: רוזי.

"ג'סטין, ג'סטין, לא. תפסיק! ג'סטין, תפסיק." ג'ייסון מתחנן כשג'סטין מנסה לקחת את בקבוקי הוודקה והוויסקי מידיו.

"מר. ג'ייסון, זה בסדר." אני מלטפת את גבו בנחמה כשהוא מתחיל לייבב כשג'סטין מצליח להרחיק אותם אחרי התאבקות אתו. "ל-לא, זה לא ב-בסדר." הוא מגמגם, קובר את ראשי בבטני ובוכה בקול. "אני ב-בודד וע-ע-עצוב!" אני מתיישרת מהקרבה לגבר אחר, אך עם ג'סטין הנמצא בחדר ומביט בצורה מגוננת, אני מרגישה טוב יותר ונרגעת.

אני נחנקת מעט מריח הצחנה הנפלט ממנו מאחר והוא לא התקלח כבר ימים ורק מילא את עצמו באוכל ואלכוהול. "ר-רוזי, תוכלי לחבק אותי? אני ר-רוצה להיות ה-הכפית הקטנה הפעם. ה-היא בחיים לא נתנה לי להיות הכפית ה-הקטנה." הוא בוכה, מסתכל עליי עם עיניי כלבלב.

מסתכלת על ג'סטין, אני פוערת את עיניי כאילו שואלת אם עליי לחבק את הדאדי-דום הבוגר והבוכה הזה. "למה את מחכה? תחבקי את הגבר הזה!" ג'סטין לוחש במהירות במבט לחוץ, כאילו בחיים לא ראה את ג'ייסון במצב הזה ולא ידע מה לעשות. "אוקיי! אוקיי!" אני מטפסת אל עברו של הגבר השוכב בתנוחת עובר על הרצפה ומתכרבל אחריו, די במבוכה.

בחיים לא הייתי שמחה כל כך מהרצפות הקטיפתיות, מכוסות השטיחים שלנו.

"ל-למה היא ב-בגדה בי?! בי?! מכל האנשים! היא ב-בגדה בג'ייסון מאקיין המזוין במשך ש-שנתיים! אני חתיך! אני סקסי כמו זין והיא בגדה בי!" ג'ייסון צועק בכעס בזמן שאני כורכת את ידיי סביב בטנו.

ג'סטין ואני יוצרים קשר עין ואני מנסה להתחנן אליו לעזרה מבלי לדבר אך כל מה שהדאדי המקסים שלי עושה הוא למשוך כתפיים. מבטי מאבד כל רגש ואני כמעט ומחייך כשאני חושבת על נקמה מתאימה שתעצבן אותו על כך שלא עזר לי.

"כן, מר ג'ייסון. אתה סקסי. היא כנראה משוגעת אם היא בגדה בך." אני מגרגרת, מחייכת חיוך מעושה כשג'סטין משחרר נהמה קטנה של הסתייגות.

"אני יודע... תודה." הוא זועף, משחק עם אצבעותיי.

כשהוא מתכרבל קרוב אליי, זה הרגע שבו ג'סטין נשבר.

"זהו זה! היא הכפית הקטנה שלי, לא הכפית הגדולה שלך! שלי." הוא צועק לפני שהוא מצטרף אלינו על הרצפה ומחבק אותי מאחורה. ג'ייסון צוחק בשכרות, מסתובב כך שהוא מביט בי, אך עדיין לא נותן לי לשחרר אותו.

"תראו אותנו!" הוא משהק, בולע את מילותיו. "כמו כריך או חרא כזה. כל כך חמוד!" הוא מחייך כמו ילד לפני שהוא מחבק אותנו בחוזקה. אני גונח בעת שאני נמחצת נגד חזו, מריחה שוב פעם את ריח הצחנה הנאגר במשך שלושה ימים ו- זה רוטב ברביקיו? בבקשה תהיה רוטב ברביקיו.

"הו אלוהים, בבקשה תפ-" ג'סטין נקטע כשדלת הכניסה נפתחת בחבטה ומישהו רץ אל החדר.

"אנחנו בבית!" הארולד צועק, פותח את הדלת במהירות וזורק את ידיו באופן חגיגי, עוצר כשהוא רואה את כולנו על הרצפה, מחובקים. "אמילי!" הוא צווח, רץ מהחדר ובמעלה המדרגות. "הם מוזרים שוב!"