Little Strength

Chapter 28❁

נקודת מבט: ג'סטין.

"רוזי... מה לעזאזל את עושה?" אני שואל כשהיא פותחת את חגורת הבטיחות שלה ומטפסת לברכיי. היא מתיישבת עליי ומחככת את פניה בצווארי בעודי מנסה לנהוג. רואה את החלל הריק, ג'ולייט צורחת, "א-אני מקדימה, בבקשה!" וממהרת לקרוע את עצמה מאחיזתו של ג'ייסון הישן ולטפס למושב הקדמי.

"היי," ג'ייסון מתבכיין, מקור החום ואהובתו נעלמו. "נוחר י-יותר מדי, דאדי. יותר מדי, בבקשה." ג'ולייט אומרת ופניו נופלות. "מה שתגידי," הוא ממלמל, לוקח את השמיכה שלה ממקומה הישן ומכסה את עצמו. "חתלתול!" היא מתבכיינת, מרגישה רע ומנסה להשיג את תשומת לבו. "לא." קולו מעומעם על-ידי השמיכה. "חתלתול!" היא צורחת, גורמת להארולד ואמילי להתעורר במושב האחורי.

רוזי, שאיתה בחלל הקטן מזה הרבה זמן, רוטנת לצווארי ומנסה להתכרבל איתי. "ג'ולייט." ג'ייסון אומר בנוקשות, מתיישב וגורם לה להתכווץ במושבה. "בתוך מה אנחנו עכשיו?" הוא שואל בזמן שהיא מנמיכה את פניה ומשחקת עם אצבעותיה. "בתוך ורום-ורום." היא ממלמלת במבוכה. "נכון. אנחנו בתוך ורום-ורום. מה שאומר שאנחנו צריכים להשתמש בקול הפנימי שלנו. מבינה?" הוא מתקן אותה והיא מושכת באפה. "כן, א-אדוני."

אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהוא היה נוקשה איתה. כנראה מפני שהוא עייף ועצבני ואני יודע שהוא ישתגע מזה מאוחר יותר ויפזר עליה את אהבתו ויתנצל על כך שהוא גרם לה לבכות. "עכשיו, תזיזי את הישבן הקטן והחמוד שלך מתחת לשמיכה הזו ותחבקי אותי, לעזאזל." הוא נושף בבוז, פותח את שמיכתו. היא משחררת צחקוק קטן ומטפסת בחזרה לידיו, מתכרבלת לתוך חזו.

"אתה מרושע ג-גדול. מרושע גדול, דאדי." אני שומע אותה ממלמלת, גורם לי לחייך חיוך מעושה. "אני יודע. עכשיו תהיי בשקט ותאכלי את הקשיו שלך. דאדי זקוק לשינה." הוא אומר, מושך את השמיכה מעל שניהם כך שלא ניתן לראות אותם.

עכשיו כשמקור השעשוע שלי נעלם, אני מתמקד בנסיכה הקטנה שבידיי. "בייבי," אני הומה באוזנה בזמן שהג'ייפייאס אומר לי שנותרו לנו עוד עשרה קילומטרים. "אנחנו כמעט שם, נסיכה. תתעוררי!" אני מלטף את גבה, נוסע במסלול היציאה הנחוצה.

היא קופצת בברכיי ומסתובבת מעט כדי להביט על הכביש. "הוא אלוהים! הו אלוהים!" היא מצחקקת, מתפתלת כשידי האחת נכרכת סביבה וידה השנייה שולטת על המכונית. "דאדי! דאדי, תראה!" היא טופחת על חזי מבלי לעצור וצורחת בתדהמה כששלט הדיסניוורלד הענקי נראה באופק. "אני רואה אותו, בייבי!" אני מגחך, התרגשותה גורמת לי להתרגש גם כן.

כשאני נוסע אל הפארק, פרצופיהן של רוזי וג'ולייט נדבקים אל החלון במושב הקדמי וצווחות ההתרגשות שלהן ממלאות את המכונית.

"כדאי שיהיו להם צ'ורוס טובים." אני שומע את ג'ייסון ממלמל כשאני חונה בחנייה הקרובה. אני נמנע מלגלגל את עיניי ושנינו יוצאים מהמכונית. פוסע אל הצד השני של המכונית, אני פותח את דלת המושב לצד הנהג ומרים את רוזי, מניח אותה על ירכי. ג'ייסון עושה את אותו הדבר עם ג'ולייט בזמן שהארולד ואמילי יוצאים מהמושב האחורי בחיוך.