נקודת שבירה / גמור

פרולוג

מה החיים נותנים לנו בעצם?
סבל?
דכאון?
אכזבה?
עצב?
כעס?
בכי?
מוות?
כוסעמק.
שונא את העולם המזורגג הזה.

עומר וואייט מה כזה מיוחד בשם הזה? בשם שלי?
שום דבר.
מה כזה מיוחד בחיים האלו? בחיים שלי?
שום דבר.
החיים המפגרים האלו יכולים לקפוץ לי.
חשבתם פעם בשביל מה אנחנו חיים?
מה המטרה?
מה הסוף?

אנחנו חיים בשביל למות.

אז אני יותר בקטע של עדיף להנות מהחיים כמה שיותר מהר, כי בכל שניה הם יכולים להגמר, ראיתי את זה בעיניים שלי תאימנו לי.

אז אני עומר וואייט, בן 17 כיתה יב, שמיניסט אחושרמוטה,
מת לעוף מהבית ספר הדפוק הזה.

בכל השנים שביבזבתי פה הבנתי לבד שאני הגבר הכי מועדף פה.
ולא אני לא מגזים אם זה נשמע מופרח.

אני לא מדבר עם אנשים,
יש לי את דניאל וזה מספיק.
פעם הייתי חברותי ואנשים בכלל לא היו שמים עלי או מדברים איתי חוץ מרונה.
רונה מתה.
השלמתי עם המצב ממזמן, כנראה שהמוות שלה פשוט שינה אותי ובגלל זה אני ככה.

הכאב לא חלף והזכרונות עוד נמצאים לי במוח.
אני קר כי תלכס מה יש בחיים האלו שהוא טוב? פאקינג כלום.
ההורים שלי מלאים בכסף, מציקים ומזויפים, חושבים שכסף יחזיר לי את החיוך אחרי מה שהם עשו לי ועדיין עושים.
פחחח טוב אחי טוב, אני רק מנצל את זה עד הסוף
אני בן אדם של מסיבות טבע, אלכוהול, כוסיות וזהו.
לימודים? פחות הכיוון.