נקודת שבירה / גמור

-45-

(מעט תוכן מיני🚫)

"אני...אני רוצה ללכת מכאן" אליה אמרה בקול רועד כאשר דורון ניסה לעמוד ללא הצלחה. "בואי נעוף מכאן" אמרתי בחיוך מסתובב לדניאל "תטפל בו?" שאלתי והוא הינהנן "עליי" ענה קורץ לי.

הסתובבתי בחזרה לאליה מושך אותה לעבר הרכב שלי.
"אליי?" שאלתי בחיוך והיא הינהנה "אלייך" כמה זמן רציתי לשמוע אותה אומרת את זה.
אחרי נסיעה קצרה הגענו לביתי.
משכתי אותה לעבר חדרי, אף אחד לא היה בבית.
ברגע שנכנסנו לחדר היא התיישבה על המיטה ואני נעלתי את הדלת "יש לנו כמה עיניינים לא פתורים לסגור" אמרתי לה בקול שקט, כמעט כמו לחישה.

היא נשכה את שפתייה "יותר מידי זמן" ענתה בקול שקט. התקרבתי אלייה דוחף אותה על המיטה ונשכב מעלייה.
שפתיי מתנגשות בשפתייה, לשונה נכנסת לתוך פי וזזה במעגלים.
היא תפסה את שיערי מושכת אותו מטה גורמת לנהימה לצאת מפי לתוך פיה.

שפתיי עוברות לאורך קו הלסת שלה ויורדות אט אט למטה, היא מתנשמת במהירות ועוצרת אותי כאשר שפתי עוברות את עצמות הבריח שלה מעל החזה.
היא התיישבה תופסת בקצה חולצתה מרימה אותה למעלה ובכל החולצה נעלמת מגופה.
פי נפתח מעט בהלם, לא ציפיתי לזה.
עייני השחירו מתשוקה.
בניגוד למה שהרגשתי עם בנות אחרות, לא חשבתי על לזיין אותה בכלל, אהבתי את זה, נהנתי מכל המשחק המקדים.

ידייה הקטנות תפסו בחולצתי מרימות למעלה ומושכות את החולצה למעלה.
היא התקשתה להוריד את החולצה. נעמדתי צמוד למיטה מוריד את החולצה ומעיף אותה לקצה החדר.
אליה שכבה בפיסוק בין הרגליים שלי, היא הרימה את גבה לישיבה והעבירה את אצבעותיה לאורך בטני עד לחזה שלי מלטפת את שרירי החזה שלי גורמת לי לרעוד מתענוג.
תפסתי בידיים שלה בתנועה חדה משכיב אותה בחזרה על המיטה כאשר ידייה נעולות מעל ראשה עם ידי.

המשכתי לנשק אותה יורד לאט לאט לחזה שלה עד לבטנה ומשם מטה מטה לעבר הבטן התחתונה שלה. הפשלתי את המכנסיים שלה זורק אותם לאיזו פינה בחדר.
המשכתי לנשק אותה עובר לצוואר מחפש את הנקודה הרגישה שלה וכאשר היא פלטה גניחה קטנה הבנתי שמצאתי את הנקודה מוצץ חזק ומשאיר סימן סגלגל אדום קטן.
ידיי עברו לשדייה תופסים ולוחצים עליהם, היא גנחה לתוך פי מה שגרם לי כבר לאבד את הסבלנות.

אני צריך אותה. עכשיו.

הורדתי את המכנס ובמהירות פתחתי את המגירה בשידה צמוד למיטתי מוציא קונדום.
ברגע הזה פחד נשקף מעייניה "ר..רגע" אמרה חסרת נשימה "אני.. אני מפחדת.. אף פעם לא..." היא מילמלה בלחץ משפילה את ראשה.
"זה בסדר, אני אסביר לך" אמרתי ברכות.

אני הולך לדאוג שלא יכאב לה אפילו לשנייה, מצידי שכל הכאב יעבור אליי.
מניח נשיקה על שפתייה עוצם עיניים והפעם הבאה שאני פותח פנייה של נועה היו מולי.
זזתי אחורה באגרסיביות.
שפשפתי את עייני והקלה שטפה אותי כאשר הפרצוף של אליה חזר "מה קרה?" אליה שאלה בלחץ.
לקחתי נשימה עמוקה לוחץ על מצחי עוצם עיניים.
הרמתי את ראשי לעבר... רונה?
הלכתי אחורה במהירות נתקע בקיר, אותה הסיטואציה... כמו עם רונה... כששכבנו.
'מה קרה? נזכרת בי?' רונה אמרה מתקרבת אליי.
"תצאי לי מהראש" אמרתי בולע את רוקי בכבדות.
'אתה בוגד בי? אתה מעיז לבגוד בי? רוצח בוגד!' צעקה  רצה לכיווני "לא! רונה עצרי!" צעקתי בעודה רצה.
עצמתי את עייני נצמד לקיר מפחד מהמכה אבל כשפתחתי את עייני אליה התכופפה מנסה להוציא אותי מההלם "אלוהים עומר! אתה בסדר? זה התקף חדרה? הי תסתכל עליי!"
אבל לא.. זה לא התקף חרדה.
זה רק הטמטום שלי.

דמעות קטנות ביצבצו בעייני, או לא.
אתה לא בוכה כאן מול אליה.
"עומר בבקשה תסתכל עליי! איפה הכדורים שלך?" אליה שאלה בצעקה מתחילה להתנשם בלחץ "מה אני עושה? הכדורים בתיק?! לא הם בטח במגירות פה" גימגמה בלחץ מתחילה לפתוח את כל המגירות בחדרי.

יצאתי מהטראנס נעמד ותופס בידה, היא הסתובבה אליי בבהלה. "זה לא התקף חרדה" אמרתי בשקט. היא נאנחה בהקלה תופסת בפניי ומושכת אותי לחיבוק "אלוהים עומר הפחדת אותי, התחלת לקרוא לי רונה ולהשתגע" בשלב הזה לא הצלחתי לעצור, דמעות קטנות זלגו מעייני והרטיבו את הגוף החשוף שלה. "הי.. יפה שלי אתה בוכה?" אליה שאלה מזיזה את פניי.

"אני... היא.... היא רודפת אותי אליה, היא לא יוצאת לי מהראש" אמרתי בכאב בעוד אני מרגיש את הגוש בגרוני הולך וגובר. "כאילו היא כל שנייה חוזרת ומזכירה לי שבגללי היא... היא... היא מתה" אמרתי מתפרק בבכי בסוף המשפט.

אליה הרימה את ידיה לכיוון פני מנקה את שביל הדמעות שנוצר מתחת לעיניי ולאחר מכן היא הניחה נשיקה יבשה מתחת. "אל תבכה" לחשה בשקט. "אני בטוחה שלא הרגת אותה, עומר אתה אהבת אותה" הסבירה יוצרת קשר מבט שאני שובר תוך שניות.
"לא לא את לא מבינה אליה! בגללי היא מתה והיא לא מפסיקה להזכיר לי את זה בתוך הראש שלי" אמרתי בקול רם מחזיק את ראשי בין ידיי.

"תגיד לי איך היא מתה בגללך" אליה אמרה בישירות. "מה?" שאלתי ללא הבנה.
"תגיד לי איך הרגת אותה, אני רוצה לשמוע את הסיפור" דרשה בקול נטול מרגשות.
"אתה צריך לספר, תספר לי" המשיכה יוצרת קשר מבט פעם נוספת.
אני לא מסוגל להגיד לה "לא... אני ל--". "שקט! אל תתרצץ לי" היא קטעה אותי לא נותנת לי הזדמנות להתחמק.
"אני רוצה לשמוע מה קרה עומר, ההורים שלי אף פעם לא סיפרו לי איך היא מתה, לא רציתי לדעת. עכשיו אני רוצה" אמרה לי מחכה שאני אדבר.

נשכתי את שפתיי נושם עמוק מנסה להעלים את הגוש בגרוני.
"את תחשבי שאני מפלצת" אמרתי בכאב שונא רק לחשוב על התגובה שלה אחרי הסיפור.
"קדימה עומר, תספר. הגיע הזמן שתוציא את זה החוצה"

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

מצטערת שלא עלה כמה ימים פרק... אני בחופשה בחול ולא יוצא לי להיות יותר מידי בטלפון.
בכל מקרה יש לי זמן עכשיו לסדר עוד פרק...❤️
יעלה בהמשך היום עוד פרק.
תגיבו ותצביעו❤️

ואתם ראיתם שאנחנו מקום שני ברומנטיקה?!?!?!?
אני בשוק!!!!
תודה רבה לכולכם🌸🌸🌸🌸