-38-

6.8K 300 19
                                    


"איי" מילמלתי בכאב מחזיק בראשי, שיפשפתי את עייני מופתע לגלות שאני במיטה שלי, איך הגעתי לכאן?
מה השעה בכלל?
באתי לבדוק אבל איפה הטלפון שלי?
קמתי לישיבה משפשף את עייני כמה שניות, פיהוק יצא מפי.

הזזתי את השמיכה מגופי והמשכתי לשבת עם עיניים סגורות.
רגע... אם הלכתי לישון וקמתי בבוקר... זה אומר שהיום התחלף וזה אומר... אוי לא.
אליה.

פאק מה השעה עכשיו?! זזתי מהמיטה מתרומם לעמידה.
גיששתי בלחץ בחדרי בחיפוש אחר הטלפון שלי.
למזלי הטלפון היה זרוק על ערמת בגדים בקצה החדר.
הדלקתי את הטלפון שמח לגלות שנשאר לו סוללה, אמנם מעט אבל מספיק...
שאפתי אוויר בפחד מעיף מבט לשעה.

.
.
.
9:30
.
.
.

לא לא לא לא לא! העפתי את הטלפון הצידה בכעס.
מה אתה עושה מפגר? רוץ לבית ספר! התארגנתי במהירות.
אוי לא, אמרתי שאני אאסוף אותה מהבית שלה.

למה זה קורה לי?! היא בטח בבית ספר, אין סיכוי שהיא חיכתה לי כל כך הרבה זמן. 'עליתי לרכב נוסע לבית ספר הכי מהר שאני יכול.
לעזאזל היה לי סיכוי ופיספסתי אותו.
'טוב די! תיהיה אופטימי עומר, היא לא תכעס זאת אליה' ניסיתי לשכנע את עצמי ללא הצלחה.
על מי אני עובד? הלך עליי
הגעתי לבית ספר והלכתי לשער עובר אותו ורץ לחצר.
הסתכלתי סביב מחפש אותה בעייני.

בית ספר מזוין למה יש כאן כל כך הרבה אנשים?
המשכתי ללכת מתרוצץ בין חבורות נערים ונערות עד שעיניי פגשו בעייניה.
היא נשענה על הגדר של המגרש כשאוזניות תחובות באוזנייה.

הלכתי אליה במהירות וכאשר היא קלטה את זה היא הסתובבה בכעס "אליה!" אמרתי מושך את תשומת הלב של כמה ילדים שעמדו לידה, התעלמתי מהם ממשיך ללכת אחרי אליה.

"תעצרי רגע נו" אמרתי דואג ובשלב הזה רצתי מעט תופס בידה ומסובב אותה לכיווני.
"מה לעזאזל אתה רוצה?!" שאלה בכעס. "אני מצטער שלא הגעתי בבוקר" אמרתי מתפלל שהיא לא כועסת יותר מידי.
"או אתה מצטער??? ממש נוגע לליבי!" אמרה בציניות.

"סליחה פשוט אתמול כולם באו ושתיתי ולא התעור---" "לא אכפת לי! זה לא מעניין אותי אתה לא קולט?" קטעה אותי בקול רם.
כמה וכמה מבטים נתקעו עלינו.

"אתה מודע לזה שחיכיתי לך במשך פאקינג ארבעים דקות מחוץ לבית שלי וחיכיתי שתועיל בטובך ותבוא לאסוף אותי שנוכל לדבר על זה שפיצצת מכות את אח שלי הקטן!" אמרה בשנאה ואת הסוף אפילו צעקה.

שנאתי את זה, שנאתי את המצב הזה.
שנאתי את עצמי.

"בבקשה תני לי להסביר! אני נשבע שחיכיתי שנדבר, רציתי לדבר איתך, רציתי לסיים את כל מה שקרה, רציתי לספר לך את הצד שלי בסיפור עם מור" אמרתי בכאב מעט מתחנן.
היא חייכה, לא חיוך חם ואוהב, חיוך ציני ורע. "כפי שאומרים- רצון זה דבר טוב!" סיימה לדבר מסתובבת ללכת אך תפסתי בידה עוצר אותה במהירות.

"לא! לא לא לא! את תקשיבי לי הבנת? אני אסביר לך את הצד שלי" קבעתי.
היא הסתכלה עליי בגועל ומשכה את ידה לצידי גופה.
"דבר" ענתה ולא שכחה לגלגל עיניים בסוף.
לקחתי אוויר ומשום מה כל הגרסאות של איך לספר לה נעלמו מראשי.
היא חיכתה בחוסר סבלנות שאני אתחיל לדבר.

חיפשתי מאיפה להתחיל, כל כך הרבה מה להגיד.
"את זוכרת שנועה שברה צלע? שנשברה לה היד? שכולה הייתה מלאה בחבולות?" שאלתי והיא הינהנה בחשד. "התעללו בה בבית הספר וממשיכים להיתעלל בה. כשהיא הייתה בבית חולים גיליתי שזה מישהו מהשכבה שלה מיד הלכתי לחפש מי עשה לה את זה, תכננתי איך אני מפרק אותו עד מוות" סיפרתי לה והיא נשארה קשובה. "את יודעת מי עשה לה את זה אליה?" שאלתי מביט בעיניה.
"אח שלך" ענייה התרחבו בהלם.
"אח שלך" הרביץ לה, אח שלך קילל אותה, אח שלך ירד אלייה, אח שלך גרר את כולם לשנוא אותה, אח שלך גרם לה לב---"
"תעצור!" אליה עצרה אותי בצעקה.

"אתה משקר, אני... אני לא מאמינה לך" אמרה מנסה לשכנע בעיקר את עצמה שאני משקר. "אני לא משקר אליה, אין לי סיבה" אמרתי מסתכל לה בעיניים.

"אני לא משקר לך"

היא בלעה את רוקה בכבדות וחיכתה שאני אמשיך בשקט.
"כשגיליתי שמור עשה לה את זה כעסתי... שנאתי אותו אבל לא רציתי לעשות לו כלום! רציתי ללכת באותו הרגע, ידעתי שזה רק יעשה בעיות, אבל דניאל שדרך אגב מתברר שהנחש הזה אוהב את נועה, רץ ישר להרביץ לו" אמרתי נזכר בריב שהיה לי אתמול עם דניאל, מה הוא מתאהב באחותי? מה הוא דפוק?

"תמשיך" אליה אמרה בשקט מוציאה אותי מהמחשבות על דניאל. "ואז... מור המשיך להתגרות בי ולדבר על נועה. לא החזקתי את עצמי" אמרתי שוקל את מילותיי. "ואת יודעת מה אליה? אני לא מצטער! אולי את חושבת שהייתי צריך לעשות את זה בדרך אחרת אבל לא! זאת הדרך שלי, ככה לימדו אותי וככה עשיתי תמיד" אמרתי כבר מאבד את השקט הקטן שנשאר בי.

"אני לא מצטער ואני לא אבקש ממנו סליחה" היא הסתכלה עליי המומה.

"ואת יודעת למה?" שאלתי בקול שקט יותר.
"כי הוא צריך לבקש ממנה סליחה"

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

אני יודעת שלא עלו כמה ימים פרקים, הייתי ממש עסוקה אבל העלתי שניים כפיצוי!!
תצביעו ותגיבו.
שנה טובה לכולם❤️

נקודת שבירה / גמורWhere stories live. Discover now