נקודת שבירה / גמור

-34-

"דניאל" נועה פלטה בהקלה, עינייה נצצו מהדמעות שמצאו את דרכן על פנייה.
לסתי התהדקה בכעס, אני לא טוב בלאפק את עצמי במקרים כאלו.

"מה לעזאזל אתם חושבים שאתם עושים?" שאלתי בכעס, הרגשתי שפניי מתלהטות.
"לא למדתם לקח מהפעם האחרונה אני מבין?" שאלתי מתקרב אליהם מעט.
"אתם בכוח מנסים לשגע אותי" מילמלתי עצבני תופס את הנער הדומיננטי בקבוצה שידו עדיין החזיקה בשל נועה.

הצמדתי אותו לקיר חונק אותו עם ידי "אמרתי לך לא להתקרב אלייה נכון?" צעקתי והוא רעד בין ידיי. "נכון?!" צעקתי פעם נוספת מזיז אותו מהקיר ובא לדחוף בחזרה אך נועה עצרה אותי "תפסיק" היא ביקשה.
"לא נועה אני לא אפסיק!" צעקתי בא לדחוף אותו שוב אך היא הפריעה, שוב.

גנחתי בכעס עוזב אותו גורם לו לאבד אחיזה בי וליפול מטה. הסתובבתי לשניים האחרים. "הם הבינו" נועה אמרה.

"הם הבינו גם בפעם הראשונה שדיברתי איתם?" שאלתי בציניות מזיז אותה הצידה וממשיך להתקדם אליהם, הם הלכו אחורה בפחד נצמדים כמה שאפשר לקיר. "אתה לא צריך להיות כמוהם" נועה הפריעה, שוב.
כוסעמק.

לקחתי נשימה מחזיק את עצמי.
זזתי מהם הולך לנועה. תפסתי את הראש שלה מרים אותו גבוה בודק שהם לא גרמו לה נזק ולמזלם הפנים שלה היו נקיות מחבולות.
הרמתי את היד שלה בודק אם גם שם אין נזק.
בניגוד לפנים שלה סימנים כחולים ברורים נמרחו על יד שמאל שלה.
כאשר נועה קלטה שראיתי את זה היא מיד משכה את ידה לצד גופה.
התנשמתי במהירות במטרה להרגיע את עצמי.

"תקשיבו לי טוב חבורת מזדיינים" הסתובבתי בחזרה לכיוונם "אני לא פאקינג צוחק איתכם! נראה לי שלא הבנתם אותי, אם תנסו לעשות לה עוד משהו אני אתפוס אתכם וארצח אתכם במו ידי!" צעקתי כועס. דפיקות ליבי מועצות וגופי רועד מעצבים "הבנתם אותי?!" שאלתי בקול רם והם הינהנו בפחד בעודם ממלמלים "כן".
"אני לא פאקינג שומע! אתם הבנתם אותי?!"
צרחתי מרגיש איך גרוני מעקצץ.
"כ.. כן!" הם מילמלו מעט חזק יותר.

"את" אמרתי בקול רם מסתובב לנועה "באה איתי" תפסתי ביד ללא החבולות ומשכתי אותה החוצה מהסמטא.

הלכנו במהירות לרכב, לא דיברתי איתה.
"דניאל" נועה אמרה, המשכתי למשוך אותה לרכב, לא מעוניין לדבר איתה עכשיו. "דניאל" אמרה פעם נוספת "דניאל!" צעקה עוצרת אותי במקום.
"מה את פאקינג רוצה?!" צעקתי.
"אתה מכאיב לי" לחשה מעבירה את מבטה לידי שתופסת בידה.
שחררתי במהירות את ידה "בואי לרכב" אמרתי כועס. "מה עובר עליך?!" שאלה בכעס, צחוק מזויף יצא מפי. "מה עובר עליי?? את יודעת מה היה קורה אם לא הייתי מגיע? למה לא אמרת לי שראית אותם? נמאס כבר מכל החרא הזה! הם היו מרביצים לך נועה" היא הלכה מעט אחורה מה שלא תרם לשטף הדיבור שלי לצאת. "הם היו מרביצים לך בלי להפסיק עד שהיית מתחננת שיפסיקו. הם היו מרביצים לך עד שכבר לא היה לך יכולת להגיד להם להפסיק! הם היו מרביצים לך עד ש---"  "די!" קטעה אותי רועדת.
"די! תפסיק בבקשה" התחננה בבכי.
"תפסיק..."

פניי התרכחו ברגע שגיליתי שהיא נפגעה, אולי הגזמתי..

אבל זין היא הייתה צריכה לקלוט את זה כבר.
"אני מצטער" מילמלתי בשקט. "לא התכוונתי לפגוע בך". היא משכה באפה וניגבה את הדמעות האחרונות שהתחילו כבר להתייבש על לחייה הורדרדות. "זה בסדר.. בוא פשוט נלך" הינהנתי מסכים איתה וביחד הלכנו לרכב. פתחתי לה את הדלת והיא נכנסה חוגרת את עצמה מחכה שאני אעלה גם, עליתי גם אני והתחלנו לנסוע בשקט צורם באוזניים.

לאחר נסיעה מביכה ושקטה הגענו לבית, חניתי את הרכב מחכה שנועה תצא אך היא נשארה במקומה. "אממ דניאל?" נועה שאלה מעט לחוצה.
"אה?" עניתי מחכה שהיא תדבר שנוכל לצאת מהרכב החנוק הזה, היא שיחקה עם אצבועתייה בשולי חלצותה "אני אשמח אם לא תספר לעומר מה קרה, הוא ישתגע אתה מכיר אותו" ביקשה ממני לחוצה.
"בסדר" עניתי לאחר חשיבה קצרה על מה עדיף. "תודה..." הודתה לי בהקלה, שלחתי לה חיוך קטן בעודי יוצא מהרכב. "וגם תודה על שהגעת ועזרת לי, אני מעריכה את זה מאוד" אמרה כאשר יצאה גם היא מהרכב "זה נחמד לדעת שתמיד תיהיה פה לצידי אם יקרה לי משהו" הוסיפה בחיוך מעט מובך משפילה את ראשה, התקדמתי אלייה באיטיות מרים את ראשה גבוה. "אני תמיד פה" עניתי בחיוך חם "לכל מה שאת צריכה" המשכתי. "אבל בפעם הבאה שאני אראה שהם עושים לך את זה שוב אני לא ארחם" סיימתי לדבר והיא ציחקקה כתגובה, היינו סנטימטרים אחד מהשנייה.

גופה שידר חום וכל מה שהייתי מרוכז בו היו השפתיים שלה.
היא דיברה אליי אך כאשר היא קלטה שאני בכלל לא מקשיב ומרוכז רק בשפתייה היא הפסיקה לדבר. "אני.. אני לא מסוגל יותר" אמרתי מנסה להחזיק את עצמי.
"אני לא יכול יותר" אמרתי ותוך שנייה הטחתי את שפתיי בשפתייה.
ידייה עלו לצווארי אוטמטית מחזיקות אותי ומקרבות אותי יותר ויותר אלייה.
החזקתי במותנייה בעדינות מפחד להכאיב לה. מחשבותיי עסוקות רק בה, גופה איבד שיווי משקל, הרמתי אותה מעט מחזיק אותה שלא תיפול והתחושה הזאת... תחושת אופוריה מטורפת, כאילו כל העולם נעצר ורק אנחנו כאן.

לאחר זמן קצר התנתקו. שפתיי עדיין היו סנטימטר משפתייה, הנשימות החמימות שלה התנגשו בפניי, לחייה היו סמוקות וחיוך קטן עלה על הפנים שלה.

זזתי מעט אחורה בוהה בה, תווי הפנים שלה עדינים בניגוד משל עומר אבל האף שלה נראה בדיוק כמו של עומר.

עומר.

פאק.

הלכתי אחורה במהירות כמעט מתנגש ברכב.
פאק פאק פאק.
היה אסור לי לעשות את זה! אסור שהוא יגלה את זה. התחלתי להתנשם בלחץ.

אני. התנשקתי. עם אחותו. של החבר הכי טוב שלי.

"דניאל" נועה קראה לי מנסה להוציא אותי מההלם. התעלמתי מסובב את ראשי לכיוון הבית בלחץ וכאשר הרמתי את מבטי ליבי עצר.
עומר עמד במרפסת נועץ את עיניו בעיניי
"אתה מת"
שיט.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
אז.... מה אתן אומרות על מה שקרה? ספרו לי בתגובות!! ואל תשכחו להצביע.
אוהבת מלא😍