נקודת שבירה / גמור

-13-

"תבוא לבקר לפעמים טוב?" מישל ביקשה ממני כאשר עמדנו בפתח הבית.
"אני אנסה" עניתי מודע לזה שזה לא באמת יקרה. היא משכה אותי לחיבוק ארוך, היא זזה ממני נועצת את עייניה בעייני "תחייך, אתה הפסקת לחייך" אמרה מעט בקשיחות.
השפלתי את מבטי, "אין לי סיבה לשמוח ולחייך" הסברתי בשקט.

"תסתכל קצת על הדברים האחרים, יש לך כל כך הרבה סיבות לחייך, לקחת את המוות רחוק מידי, החיים שלך כבר לא נקראים חיים" היא נאנחה בתסכול "אני לא מנסה להציק לך, אני רק רוצה שאתה תחיה ותהנה, אתה צעיר, יש לך כל כך הרבה זמן, תהנה אם לא בשבילך אז בשביל רונה" בלעתי בקושי רב את הגוש שיש לי בגרון.
היא צודקת? לא לא לא.
היא טועה! היא לא מבינה כלום והיא בחיים לא תבין.

"אני צריך ללכת" אמרתי בקור. "ביי מותק" אמרה שולחת לי חיוך. התחלתי ללכת לכיוון הרכב שלי אך מישהי הפריע לי "עומר! חכה רגע" הסתובבתי לכיוונה של אליה, עייניה נצצו מדמעות, היא כל כך דומה לרונה לעזאזל.

"אה...אה אני לא ידעתי" היא אמרה בכאב
השפלתי את מבטי שותק.
"זה בטח היה לך קשה..." אמרה ודמעותייה התחילו לרדת. "היא חסרה לך?" היא שאלה. גיחכתי "איך היא לא תיהיה חסרה לי".
אליה נשכה את פנים הלחי שלה בלחץ ומילמלה "ואוו... אני מצטערת" תפסתי את ידייה הקטנות בין ידיי, "זה לא אשמתך, אני לאט לאט עובר הלאה" אני בחיים לא אצליח לעבור הלאה.

אליה חייכה חיוך קטן וחשפה את הגומה הגדולה והיפה שלה.
בחנתי אותה במהירות. התלתלים שלה היו נפוחים וגדולים ונחו על כל הגב שלה, בעצם הם ממש לא נחו, הם קפצו וזזו.
העיינים הכחולות שלה יכולות להטביע כל בן אדם והגוף הקטן שלה מזכיר ילדה בת 4 אבל היא מפותחת והאמת שהיא די כוסית.
האף שלה גדול וסולד וזה די מוזר אבל אף אחד לא מושלם.

היא הרימה את עייניה והסתכלה בעייני.
לאט לאט היא התקרבה אלי עד שלא נותר ביננו מרחק.
תפסתי אותה וקירבתי אותה אליי.
"מ..מה אתה עושה?" היא שאלה כשעייניה נעוצות בי.
היא עמדה על קצות האצבעות בשביל להגיע לגובה שלי וגם אז אני קצת התכופפתי.
הרגשתי את הנשימות שלה על פניי.
השפתיים הדקות והורודות שלה.
"מ...מה?" אליה שאלה מהופנטת.
אולי היא הפתרון?
באותו הרגע הרגשתי שזה זה.
אני רוצה.. אני רוצה לנשק אותה..
אני חייב..
פאק.
התאפסתי על עצמי לפני הטעות שתגיע בכל רגע.
לקחתי צעד אחורה במהירות.

"ממ...מה?" אליה מילמלה לעצמה.
"א..אני מצטער" מילמלתי בלחץ ותקדמתי במהירות אל הרכב.
לפני שנכנסתי לרכב הסתובבתי לכיוונה, היא עמדה עדיין בהלם במקום, מופתעת ממה שכמעט קרה פה, גם אני.

התנעתי את הרכב והתחלתי לנסוע.
'ככה המשכת הלאה? ועוד ביום הולדת שלי עם בת דודה שלי?' הקול של רונה צעק במוחי. חשקתי את שיניי בעצבים .
לאחר כמה דקות התקשרתי לדניאל, אני צריך להתנקות.