נקודת שבירה / גמור

-3-

נועה מילמלה כמה קללות והסתובבה לאט אלי, "אממ אני... מה אני עושה פה? אמ... רק באתי לבדוק אם הדלת נעולה בשביל... אממ... בשביל שפורץ לא יכנס לבית".
על פניי עלה מבט של 'זה התירוץ הכי טוב שלך?' והיא נאנחה מודעת לזה שהיא אכלה אותה.

"אנחנו הולכות למסיבה הזאת תודה ולילה טוב" יעל אמרה ופתחה את הדלת, "נכון אנחנו הולכות ואתה עומר אתה לא אבא שלי ואני אעשה מה שאני רוצה" נועה הוסיפה ופתחה את הדלת, הרמתי גבה והלכתי לנועה, התכופפתי ולחשתי באוזנה "את רוצה שגם אני אעזוב אותך כמו אבא ואמא?" ידעתי טוב מאוד מה אני אומר, זו הנקודת שבירה שלה, הפחד הכי גדול שלה שאני אעזוב אותה כמו שאמא ואבא עזבו אותנו אחרי מה שקרה עם המוות של רונה. אסור לי להיזכר ברונה. אסור.

נועה מהר הורידה את הידיים מהדלת והשפילה את מבטה "יעל את יכולה ללכת למסיבה פשוט תחזירי לי את הבגדים מחר" הצחיקה אותי "זה בסדר תשאירי את הבגדים אצלך היא ממלא לא תלבש אותם" אמרתי והסתכלתי על נועה במבט של רוצח.
יעל הינהנה ויצאה מהדלת.

"תעלי לישון עכשיו" אמרתי לנועה בקול כועס. היא עיצבנה אותי מאוד עכשיו, מאז שאמא ואבא התחילו להיות "עסוקים" הם לא באים לבית ורק שולחים לנו כסף או באים בשבתות פעם בכמה שבועות, אז אני מטפל בנועה בילדה מתבגרת וזה קשה והיא יודעת כמה קשה לי ממלא בגלל רונה. "את מקשיבה לי? תעלי לישון עכשיו" אמרתי בקול רם וקר. "ס..ס..סליחה" היא מילמלה בקול רועד.
הסתובבתי אך ידייה הקטנות של נועה עצרו אותי "אפשר חיבוק ולילה טוב?" ככה אני תמיד עושה לפני שהיא עולה לישון.

התכופפתי אליה וחיבקתי אותה "לילה טוב" היא חייכה חיוך קטן, מצפה שגם אני אחייך אבל אני לא מחייך אף פעם, שנה שלמה בלי חיוכים. היא לא תצליח לשנות את זה.
חזרתי לסלון ובינתיים היה..3:0? מה לעזאזל?
"יא זין תראה אתה עוד שניה מנצח!" דניאל אמר ובעט בי חלש.

עידן דחף אותי לספה, פתחתי עוד בקבוק בירה וצפיתי במשחק.
הקשבתי לקריין ברקע: "נשארו עוד 90 שניות לסוף המשחק עדיין 3:0 ניצחון גורף של ביתר ירושלים, התקפה של ביתר, שכטר עם הכדור מעביר ליצחקי ועוקף את ההגנה של הפועל יצחקי מחזיר לשכטר, שכטר מעביר ליצחקי, יצחקי מחזיר בהרמה את הכדור לשכטר, שכטר בועט וזה... גול!!!" כולם קפצו על הרגליים וצעקו.

אני ממשיך לשבת על הספה מסתכל על התוצאות של המשחקים האחרונים בעונה.

הפסדים גורפים ודווקא היום 4:0 התוצאה המופרחת שזרקתי.

לקחתי את השטרות מהשולחן- 4 שטרות של מאה.
העברתי את ידי בשיערי.

הסתכלתי על הבקבוקי בירה ששתיתי לבד הערב- 4 בקבוקים.
עייני התרחבו בהלם.

הסתכלתי על כולנו- אנחנו 4 אנשים.

הרמתי את ידי מביט בשעון יד שלי- השעה 00:04.
טוב! אני משתגע. אני מתחרפן.

בשלב מסוים עידן ונדב הלכו, אני ודניאל ישבנו בספה מפצחים קצת גרעינים. קול הודעה נשמע מהטלפון שלי.
הרמתי את הטלפון פותח את ההודעה מהמרכז שכבה:
מחר חד פעמי נסיים ללמוד ב-4.
הטלפון נפל מידי בבת אחת.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
אוהבת⁦❤️⁩