נקודת שבירה / גמור

-21-

"נועה" קראתי כאשר נכנסתי הביתה.
"רגע!" צעקה לי מלמעלה, הורדתי את הסווצרט זורק אותו לרצפה.
"עומי" אמרה בחיוך עצוב וחיבקה אותי. "מה קרה יפה שלי?" שאלתי בחום. "לא משנה.. נדבר על זה אחר כך" מילמלה והתנתקה מהחיבוק. "אתה נראה ממש שמח, מה קרה?" שאלה המומה מעט גורמת לצחקוק לצאת מפי. "מה קרה אסור לי להיות קצת שמח?" היא צחקה גם. "חס וחלילה, ברור שמותר לך!" ענתה לי בעוד שאני נישקתי את ראשה "אחר כך את אומרת לי מה קרה, מובן?" היא הינהנה. חיבקתי אותה ועליתי לחדרי, התקלחתי ונכנסתי לישון.

----

צלצול טלפון הפריע לשינה שלי, כוסעמק מי מתקשר כשיש עדיין חושך בחוץ.
גיששתי על השידה הקטנה ליד מיטתי בחיפוש אחר הטלפון שלי, מצאתי את הטלפון

'מה?!' שאלתי עצבני חסר סבלנות.
'בוקר טוב מכוער!' קול ערני ושמח נשמע, אליה.
נאנחתי כבר מיואש מהילדה הזאת.
'אליה כפרה עלייך את יודעת מה השעה עכשיו?' שאלתי מתוסכל מהמצב.
'כן! עוד חמש דקות שש' ענתה כאילו זה מובן מאליו.
'יופי ובאיזה שעה הביצפר מתחיל?' שאלתי.
'שמונה ועשרה' ענתה במהירות.
'אז למה את טיפשהההה' צעקתי מיואש.
'לא יודעת בקושי ישנתי כי התגעגעתי אלייך אז חיכיתי כבר לבוקר ועכשיו תיאורטית נחשב בוקר והתחשק לי להעיר אותך' הסבירה מצחקקת.
אלוהים כמה בן אדם יכול להיות ערני וחופר בשש בבוקר?
'אני לא יודע אם לצחוק או לבכות' שיתפתי אותה בדילמה שלי מוכן לשים כסף שעלה לה חיוך על הפנים ברגע זה.
'תחייך' ענתה ולאחר שניות- ניתקה.

החזרתי את הטלפון לשידה ונכנסתי להתקלח. יש לי כל כך הרבה זמן עד שמתחיל הבית ספר שאני יכול לפנק את עצמי במקלחת אחושרמוטה ארוכה.
נכנסתי למקלחון מאזן את החום של המים ושוטף את עצמי, שם שמפו ושוטף שוב.
רענן ודווקא לשם שינוי מצפה להגיע לבית ספר.
חחחחחחחחחחח סתם.

ירדתי מהרכב ונכנסתי לבית הספר, עשיתי את דרכי ל-יב3 שעתיים מתמטיקה.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי בשולחן האחורי, הייתי קצת בטלפון עד ששמוליק נכנס לכיתה "כולם לפתוח מחברות אני רוצה להתחיל וזמננו קצר לקראת הבגרות שמתקרבת בצעדי ענק" אמר וניקה את הלוח.

בדיוק בזמן אליה נכנסה לכיתה כאשר היא מחזיקה את כל הציוד שלה בין יידיה, היא התנצלה על האיחור ופנתה לכיוון הכיסאות אך ספרייה נפלו, היא כזאת שלומפרית לפעמים.

צחקתי בשקט והיא קלטה אותי, היא הרימה את הציוד שלה והתיישבה לידי.
"איך היה הבוקר שלך?" לחשתי לה באוזן מניח נשיקה קטנה לפני שאני זז מאוזנה, "מצוין, והבוקר שלך?" אמרה וקרצה לי.
"מעולה! להתחשב בעובדה שקמתי בחמש" עניתי והיא צחקה.

"עומר אליה שקט!" שמוליק אמר וחזר ללוח.
"את לא תצאי מזה בשלום הבנת?" שאלתי והיא הרימה את גבותייה "מה אתה עומד לעשות לי?" שאלה בחיוך, נשענתי אחורה ושאפתי אוויר בחדות "או הו את לא רוצה לדעת" אמרתי באיום וצימצמתי את עייני.

"דבר ראשון אני אקח את העיפרון הזה ואחזיר לפעולה את חוק החצי" אמרתי וציירתי קו באמצע השולחן, היא ציחקקה בשקט, בטח נזכרה בתקרית הקודמת של חוק החצי.
"ואת יודעת מה אני עוד אעשה?" שאלתי בקול צרוד והיא נשכה את שפתה התחתונה "מה תעשה?" שאלה בשקט, התקרבתי אלייה עוד ועוד... ודיגדגתי אותה.

"די די אלוהים די" אמרה בקול רם.
"צאו מהכיתה" שמוליק אמר מיואש ועזבתי את אליה. לקחתי את התיק שלי וחיכיתי שאליה תקום, היא שלחה לי מבט כועס וקמה, יצאנו החוצה.

"אני מקווה שההיסטוריה לא תחזור גם לקטע שאתה מתחיל לרעוד על הרצפה" אליה אמרה בצחוק ואני הינהנתי.
"את יודעת שלא האמנתי לרגע על מה שאמרת בקשר לדורון, מי זה ומה הקשר שלו אלייך?" שיניתי נושא בחדות הורס את הרגע המצחיק שהיה לנו.
היא בלעה את רוקה בכבדות "אני אספר לך בתנאי שאתה תספר לי על ההתקפים" היא הציעה לי עסקה, אני לא רוצה לספר לה אבל הסקרנות הרגה את החתול ואני חייב לדעת מי זה דורון וכשאני אומר חייב אני מתכוון שבכל דרך אפשרית אני אגלה.
"דיל?" היא שאלה והושיטה לי את ידה, הושטתי את ידי גם "דיל" קבעתי ולחצנו ידיים.

משכתי אותה לבין זרועתיי וחיבקתי אותה חזק. "פחדתי.." היא מילמלה בשקט.
"ממה פחדת?" גופי התקשח מעט.
"פחדתי שתתנהג שונה כשנהיה פה עם כל האנשים ואתה יודע שאתה הרכילות הלוהטת בשנה האחרונה" הזזתי אותה ממני והרמתי את ראשה שתסתכל לתוך עייני.

"בחיים לא" אמרתי "אני בחיים לא אתנהג שונה בגלל התגובה של אנשים והביקורת שלהם" הוספתי.
"בחיים לא"

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
פרק קליל ומאוד קצר אני יודעת... נשרוד
תצבעו את את הכוכב הקטן פה למטה פליזזזזזזז.
אוהבת מלא מלא מלא⁦❤️⁩