נקודת שבירה / גמור

-42-

נקודת מבט- אליה

"מי זה?!" דורון צעק מצמיד את גופי לקיר הבטון של מאחוריי המועדון.
"מ..מה?" שאלתי בגמגמום רועדת מפחד, הוא חשק את שינייו ופניו האדימו.
"שאלתי מי זה ההומו שחשב שהוא יכול בכלל לפנות אליי" הסביר בכעס מחזק את אחיזתו בגופי. יבבות חלושות יצאו מפי "ד..ד..דניאל חבר של--" עצרתי, אסור שהוא ידע על עומר.

אם עלתה לי המחשבה שעומר יכול לנצח אותו הערב התערער ביטחוני, דורון התחזק.
אני לא יודעת אם עומר יצליח לגבור אליו, ואם השניים יפגשו, התוצאה ברורה - מכות.

"חבר של מי?!" שאל בצעקה.
"של..." מילמלתי בלחץ מנסה לחשוב, דורון הסתכל עליי מחכה שאני אמשיך.
"של..." מה להגיד? הבטתי על כל מקום אחר חוץ מעליו. "תעני!--" "של חברה שלי!" זרקתי לאוויר קוטעת אותו.

אוייש חתיכת סתומה, סטרתי לעצמי מנטלית.
הוא הסתכל עליי בוחן את פניי כמה וכמה פעמים. "טוב" אמר לבסוף גורם לי לשחרר את כל האוויר ששמרתי בריאותיי.

"עכשיו אני רוצה שתלכי לחבר של חברה שלך ותגידי לו שאת לא רוצה להיות איתו בקשר" קבע גורם לעיניי להיפתח בהלם.
"אבל---"  "בלי אבל! לכי עכשיו" צעק ולחץ עוד ועוד על ידיי שכבר הסגילו בטח.
"ב..בסדר" גימגמתי בלחש.
הוא שיחרר בבת אחת את אחיזתו בי והלך אחורה מסמן לי להכנס חזרה למועדון.

הלכתי בחשש לאט לעבר הכניסה "עצרי".
אוי כוסעמק. סובבתי את מבטי אליו.
"תנקי את הדמעות, את נראת כאילו אמא שלך מתה". בלעתי את רוקי בכבדות מהנהנת ומנקה את דמעותיי עם שולי חולצתי.
הסתובבתי בחזרה למועדון עוקפת את התור ומראה לאיש ביטחון את החותמת השחורה שעל ידי שאומרת שכבר הייתי בפנים.
הוא פתח לי את הדלת והמוזיקה הרועמת כבר לא הייתה כיפית כמו מקודם.

הסתובבתי רועדת בין כל האנשים הרוקדים והמזיעים בחיפוש אחר דניאל.
זה לא שאנחנו באמת מדברים, מה אני כבר אמורה להגיד לו?
הלכתי לבר. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה ליד הבר.
אבל הוא לא היה שם.
איפה הוא?

המוזיקה המשיכה לדפוק באוזניי ללא הפסקה, דניאל לא היה בסביבה.
המשכתי להתהלך במועדון לא מראה חשיבות לבנים שמחליטים שזה מצחיק לגעת לי בישבן בזמן שאני הולכת.
שקעתי במחשבות ובפחד, אם דורון יגלה שלא דיברתי עם דניאל הוא יהרוג אותי.
גופי רעד והתחשק לי לבעוט לקיבינמט את הנעלי עקב המחורבנות האלו.
סובבתי את מבטי בין האנשים ובמבטי קלטתי את נדב. חיוך קטן של הקלה עלה על פניי.
רצתי אליו נדחפת בין כל האנשים שמולי.
הוא נשען על הקיר מפלרטט אם איזו מישהי שנראת טוב אממ... קצת מופקרת?
"נדב" אמרתי בלחץ, הוא העביר את מבטו אליי וכאשר קלט את הבעת פניי מיד עזב את אותה הנערה ופנה אליי.

"מה יש?" שאל מעט חושש, בלעתי את רוקי בכבדות מחפשת מסביבו את דניאל.
"אתה יודע במקרה איפה דניאל?" שאלתי בבושה מביטה לרצפה.
הוא הסתכל עליי ללא הבנה אבל לאחר כמה שניות ענה. "הוא עם כמה חברים שלו מעשן מחוץ למועדון". אוי תודה לאל הוא לא הלך הביתה. "תודה" אמרתי במהירות ויצאתי בריצה מהמועדון.

התנשפתי באגרסיביות מפחדת לפגוש במבטי את דורון. יצאתי החוצה מהדלתות הכבדות של המועדון מסתכלת סביב על החבורות שיושבות עד שמבטי נתקע על דניאל.

תודה אלוהים.

רצתי לכיוונו במהירות "דניאל!" צעקתי כבר מותשת. גופי היה כבד וראשי הסתחרר "דניאל" צעקתי פעם נוספת.
הוא הסתובב אליי ורק אז קלטתי שכל החבורה שלהם יושבים שם ביחד עם עומר שעליו יושבת ניראל, היא כלבה כמוהו.
אני שונאת אותה ואני שונאת אותו ואני שונאת את דורון ואני שונאת את העולם הזה!
"ד..דניאל" גימגמתי בשקט מחזיקה את גופי מלפול. כולם הסתכלו עליי המומים, רגליי בערו וגרוני שרף.
עומר הסתכל עליי בפוקר פייס.
"אני..." מילמלתי בשקט.
ראשי הסתחרר ובחילה נוראית תקפה אותי.
"אני לא רוצה להיות איתך בקשר" זרקתי לאוויר בלי קשר לכלום. גופי הכביד עליי ורגליי נתקעו ברצפה כמו גזע.

דניאל הסתכל עליי ללא הבנה וכך גם כל החבורה שלהם. "מה עובר עליך? חיפשתי אותך שעה!" דניאל אמר ללא הבנה מתקדם אליי. "לא לא, אל תדבר איתי! אל תתקרב אלי! אסור לי" צרחתי בעודי הולכת אחורה לא שמה לב בכלל מה קורה סביבי.
"אסור לי! אסור אסור" דמעות ארורות ירדו על פניי ללא מעצורים.
"אליה" דניאל אמר מתקרב אליי עוד.
"לא! לא תתרחק ממני אל תגע בי אני שונאת אותך!" צרחתי שורפת את גרוני ונופלת על הרצפה.

ברגע שנפלתי עומר קם באגרסיביות מהכיסא מתעלם מניראל שמעדה מעט על ורץ לעברי.
"אליה מה עובר עליך?!" שאל לחוץ.
"שיתרחק ממני!" צרחתי בוכה בועטת בכל דבר שזז "תגיד לו שאני שונאת אותו ושלא יתקרב אליי!" הדמעות המשיכו לרדת וכולם שתקו מסתכלים עליי המומים.
"אליה יפה שלי תנשמי עמוק בסדר" עומר אמר מלטף את פניי מנקה את דמעותיי, מידי פעם שולח לדניאל מבטי שנאה.
"תגיד לו לא לדבר איתי!" צרחתי על עומר.
דניאל עמד מאחוריי ומבטו היה המום, הוא היה אחוז הלם. עומר הרים אותי ונעמד, ראשי נח על כתפו וגופי כבר עייף מידי בשביל לסרב.

איפשרתי לדמעות לרדת על כתפו של עומר, הריח הזה שלו... הריח המדהים הזה.
"בבקשה תעזור לי אני מתחננת" אמרתי בעודי בוכה מתייפחת על כתפו. "בבקשה תעזור לי אני לא מסוגלת יותר" הוספתי בוכה.
"אני שומר עליך, אני אמות לפני שיקרה לך משהו, אל תדאגי" הרגיע אותי בקול שניסה להיות מאופק. "אני אוהב אותך" הוסיף גורם לליבי להחסיר פעימה.

אבל ראשי רק עסוק בדורון ובמה הצעד הבא שלו. כאשר ראשי מלא במחשבות מוטרדות כך גופי נרדם על כתפו של עומר ונח.
ומכאן... הכל שחור.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

פרק אחרון לנקודת מבט אליה!!
אהבתם את הפרק? תגיבו ותצביעו❤️
דרך אגב תודה רבה על מאה עוקבים, אתם לא מבינים אפילו כמה אני מעריכה את זה🌸.
שבת שלום (: