נקודת שבירה / גמור

-23-

לסתי התהדקה וגופי התקשה במהירות "הטלפון. עכשיו." דרשתי בעוד כשעל פנייה של אליה עלתה הבעה מפוחדת. קצת ריכחתי את מבטי כשקלטתי שאני מפחיד אותה.
"תביאי לי את הטלפון בבקשה" אמרתי שקט.

"למה אתה צריך אותו?" אליה שאלה בחשד מחזיקה את הטלפון מאחוריי גבה.
"פשוט תביאי" אמרתי בחשיקת שיניים.
אני לא אוהב שהיא לא מקשיבה לי.
היא קמה על רגלייה והתקדמה אליי, היא עמדה מולי, גופה הקטן נראה כל כך זעיר ליד שלי ועייניה היו נעוצות בעייני.

"לא" היא אמרה בביטחון.
הרמתי גבה "לא?" שאלתי במהירות.
"לא" היא אמרה פעם נוספת. "ואתה צריך לספר לי על ההתקפים. עכשיו" היא הוסיפה בחיוך מנצח. גנחתיי בכעס מסמן לה לשבת על המיטה.

"אל תחשבי שהנושא עם הזין הזה נגמר כי.. הוא רק התחיל" אמרתי בפניי פוקר וגופה קצת התקשח "טוב, תספר" היא ביקשה לא סבלנות.

"וואו... איפה מתחילים?" שאלתי מיואש.
אני שונא לדבר על רונה.
"מההתחלה" אליה אמרה מחכה שאני אתחיל לדבר, השפלתי את מבטי לרצפה והתחלתי לדבר "בכיתה י' התחלפו כל הילדים בכיתות, את יודעת.. עלינו לתיכון ושם לראשונה ראיתי את רונה, היא הייתה הדבר הכי שמח שראיתי בחיים, אהבתי את זה, נמשכתי לזה ברמה שאני יכול אפילו לתאר, היא התחברה בהתחלה לדניאל ויצא מצב שאני גם הייתי איתה כי דניאל היה החבר הכי טוב שלי עוד ממזמן.
מפה לשם הפכנו להיות שלישיית חברים, היינו עושים הכל ביחד.
בשלב מסוים סיפרתי לדניאל שאני אוהב אותה, הוא היה קצת המום אבל ישר שמח בשבילי והתברר שגם רונה אהבה אותי ויצא מצב ש..ש..שהיינו ביחד... ו..אהבתי אותה מאוד, יותר מידי, ידעתי ישר שיש שם משהו רציני ואז.. אחרי כמה חודשים.. היא.. קרה, קרה מה שקרה ו..." לא הצלחתי לסיים לדבר, כאב לי.

"הי עומר זה בסדר, הכל בסדר אהוב שלי" אליה הרגיעה אותי בחיוך וליטפה את פניי.

"היא...היא מתה, בגללי" אמרתי בכאב מחזיק את עצמי לא להזיל כמה דמעות "זה הרגיש.. אני לא יודע איך לתאר את התחושה הזאת, זה הרגיש כאילו לקחו חצי ממני, לקחו חצי מהלב שלי, לקחו חצי מכל כולי וההרגשה הזאת התחושת אשמה לא עזבה אותי.
היו לי התקפי חרדה כמה פעמים, אין לי אסטמה, בהתחלה חשבו שזה אסטמה אבל גילו שזה פשוט התקפי חרדה, לא הייתי מצליח לנשום ולא היה לי משאף מתאים אז הביאו לי כדורים. לאט לאט למדתי להשתלט על זה אבל אז.. אז את הגעת" עצרתי כאשר אליה הרימה את מבטה אליי.

"ומהרגע שאת הגעת, הכל השתנה."

"ההתקפים חזרו מהרגע שאת הגעת, לא הבנתי למה ורק אז קלטתי כמה שתיכן דומות, הייתן שתי טיפות מים, הרגשתי שהיא חזרה לחיים בצורתך וההתקפים חזרו ברגעים שאת היית היא, אבל רק אחרי שהכרתי אותך באמת הבנתי.." עצרתי לוקח נשימה עמוקה.
"הבנתי שאתן בכלל לא דומות, את שונה והבנתי... הבנתי שהתאהבתי בך."

עייניה נפתחו בהלם.
חייכתי. חייכתי חיוך גדול, אליה פתחה את פייה בהלם וגופה קפא.
אני חייכתי.

"א..אתה אתה אתה חייכת" אליה אמרה אחוזת הלם. "אני לא מאמינה" אמרה כשעייניה עדיין פקוחות לרווחה "אלוהים! אתה אמרת שאתה אוהב אותי" היא נזכרה ופיה נפתח פעם נוספת, חייכתי חיוך קטן ונשקתי לשפתייה הדקות.

"אני אוהב אותך" אמרתי לאליה שלם.
"גם אני אוהבת אותך" היא חייכה וקפצה עליי בחיבוק. "ידעתי שחיוך יהיה מושלם עליך, ידעתי!" סיפרה גורמת לי לצחוק. היא הוציאה את הטלפון מכיסה האחורי "תחייך" ביקשה והחזיקה את הטלפון מולי "אוי נו זוזי ממני ילדה מציקה" אמרתי והפנתי את פניי הצידה.
"נו תחייך!" גילגלתי את עייני וחייכתי חיוך קטן, קול צילום נשמע ואליה החזירה את הטלפון לכיסה, היא קפצה עליי בחיבוק.

"אוף אתה כזה מושלם" היא מילמלה לצווארי וצחקתי "די אני לא יכול יותר עם הקיטשיות הזאת, זה מגעיל אותי" אמרתי והיא נשכה את צווארי "איי חתיכת משוגעת" אמרתי בקול רם והיא צחקה בקולניות "בפעם הבאה שתעצבן אותי..." היא לחשה באיום מעבירה את אצבעה על גרוני כביחול משספת את גרוני עם ציפורנייה הארוכות "בקטע של איומים אע?" שאלתי מרים את גבתי גורם לה לנשוך את שפתה התחתונה.

"אל תתחילי, את יודעת איך זה יגמר" איימתי בחיוך. היא הרימה את גבותייה וציחקקה "אתה בדרך כלל זה שמבין בגמירות" אמרה בערמומיות וקרצה לי.
צחקתי כאשר הבנתי למה היא התכוונה.
"זה לא התפקיד שלך?" החזרתי לה באותו המטבע והיא החמיצה את פנייה "לך לך יא מכוער" אמרה וזזה ממני.

היא התיישבה הרחק ממני ושילבה את יידיה כמו ילדה בת ארבע, התקרבתי אלייה אך היא מיד עצרה אותי. "לא! אני לא רוצה לדבר איתך!" אמרה בפרצוף חמוץ ואלוהים כמה היא חמודה כרגע.

קול טריקת דלת נשמע מפתח הבית, זאת נועה?
"טוב עד שאת תזכרי בת כמה את, אני הולך רגע למטה" אמרתי לאליה ויצאתי מהחדר.
קול ניפוץ נשמע מלמטה.

"נועה?!" צעקתי מהמדרגות ורצתי לעבר הרעש.
היא ישבה על הרצפה בין שברי זכוכיות ובכתה. "מה לעזאזל קרה?!" שאלתי בקול רם והלכתי אלייה במהירות.
"א..אני..אני" היא מילמלה בבכי והחזיקה בבטנה.
הרמתי את חולצתה במהירות.

"נועה מה עשו לך?!" שאלתי המום כשהבחנתי בחבולות שהיו על בטנה.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
סליחה על הפרק הקצר!!
לא הסתדר לי טוב הפרקים.
תצביעוווו⁦❤️⁩