-17-

9.7K 378 68
                                    


היא עמדה רחוקה ממני.
"מה לעזאזל עובר עליך?" שאלה בלחץ.
"א-אני צריך ללכת" אמרתי בלחץ וזזתי באי נוחות. "מ-מה למה?" אליה שאלה בנימה קצת פגועה, הרגשתי עוד יותר זין. "זו הייתה טעות, זאת באמת לא את, אני פשוט חרא זה לא מגיע לך, אני מצטער" מילמלתי מתקדם לכיוון הדלת.

"לא לא לא!" אליה צעקה תופסת בידי לפני שהספקתי לצאת מחדרה. "אתה לא תנשק אותי ואז תגיד זו לא את זה אני ותלך שמעת!?" היא צעקה אדומה. לא ידעתי מה להגיד, היא צודקת. 
אבל אני לא מסוגל להיכנס לקשר, היא עוד אחת שעוזרת לי להשכיח ממני את רונה בתקווה שזה באמת עוזר.

"תגיד משהו!" היא נזפה בי שוב. "אין לי מה להגיד" אמרתי באדישות.
ת'אמת אין לי זין לזה עכשיו. "מה שאמרתי לך מקודם הייתה האמת שלא תטעה, אבל עכשיו אני יכולה להוסיף ולומר שאני כן יכולה להבין על מה כולם מדברים" היא אמרה בארס.
פה רתחתי. "מה כולם פאקינג אומרים!?" שאלתח בקול רם ומאיים, היא נרתעה טיפה. "ש-שאתה באמת לא ט-טיפוס אמין וחברותי" היא מילמלה קצת מפוחדת אבל עדיין מנסה להישאר חזקה. גיחכתי בזלזול.
תפסתי בידה בחוזקה. "רק עכשיו קלטת את זה?! כן! כי זה אני לעזאזל! ואף אחד לא יוכל לעשות כלום בנוגע לזה! אף אחד ובטח שבטח שלא שאת, מובן?" אמרתי בקול רם חושק את שיניי.

שיחררתי את אחיזתי בה מפנה לה גב, באתי לצאת מחדרה אך עצרתי והוספתי בשקט.
"שלא תחשבי שאני מתחרט על כל מה שקרה כאן מקודם" ולאחר מכן יצאתי מחדרה.

נסעתי חזרה לבית.
הפעלתי את הרדיו והעברתי תחנות עד שהגעתי לתחנה שניגנה שיר שאני אוהב.
לאחר נסיעה ארוכה הגעתי לבית. "עומר!" נועה צעקה באה לכיווני מהסלון.
"איפה הייתה?!" עייניה שידרו דאגה.
"סתם הלכתי לפארק עם כמה חברים" השקר התגלגל על לשוני בקלות.

"טוב" היא אמרה וחיבקה אותי חוזרת לחדרה. עליתי לחדרי ועשיתי מקלחת קצרה.
שמתי מכנס טרניג ונכנסתי למיטתי עם ראש מלא במחשבות על... אליה.

-----

"ובו בו בו בוקר טובבב ובו בו בו בוקר טוב" פקחתי את עייני "נועה" התעצבנתי והעפתי עלייה כרית.
"קום יא מכוער" קמתי לישבה ושיפשפתי את עייני. "יאללה יאללה טוסי לי מהחדר" חיפפתי אותה. היא ציקצקה לי את לשונה ויצאה.
לבשתי גינס אפור קצת משופשף וחולצת וי שחורה. אכלתי ועליתי על הרכב, הבוקר נועה נסעה עם חברים עוד פעם.
החנתי את הרכב בחנית בית הספר.

דניאל ישב במחששה וניפנף לי בידו, התעלמתי ממנו והמשכתי בדרכי לכיתה.
עידן בא מאחוריי "אחי אתה בא לבחוץ" חיבקתי אותו בקצרה "לא לא, בוא איתי דקה ליב4" הוא הינהן והתחיל לספר לי על איזה סיבוך שהיה לו עם כמה בנות.
אליה עברה במסדרון עם החברות שלה, חברות שלה ציחקקו והסתכלו עליי.
והיא.. היא עמדה במרכז והסתכלה עליי, היא גילגלה את עייניה והזיזה את מבטה ממני.
ממתי היא מתעלמת ממני?

נקודת שבירה / גמורWhere stories live. Discover now