"בואי עכשיו" דרשתי פעם נוספת אך היא נשארה במקומה מתעלמת ממני.
מה הקטע של כולם היום?
כולם מנסים בכוח לשגע אותי?
התקדמתי אלייה תוסף את ידה, גררתי אותה אחריי.
"תעזוב אותי" מילמלה בפרצוף חמוץ.
משכתי אותה במהירות לחלק האחורי של הבית ספר.
בבת אחת הצמדתי אותה לקיר ושמתי את ידיי בקיר בצידי גופה.
"את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי.
"אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה מתחמקת ממבטי.
לפתע היא התחילה לצחוק.
"פספסתי את הבדיחה במקרה?" שאלתי בעוד שהיא השעינה את ראשה אחורה.
"אתה חושב שאתה יכול לשחק בכולם עומר?" שאלה "אתה חושב שאתה יכול לשחק בי עומר?" שאלה "בגלל שאתה עומר וואיט האגדי והמדהים שאף אחד לא יכול עליו אז אתה יכול לשחק בכולם" הקצינה בזלזול. "כי אתה מינימום אלוהים נכון?" הוסיפה בגועל.
"אני שונאת אותך" זרקה בגועל "אני כל כך שונאת אותך" אמרה פעם נוספת.
היא רצתה שזה יפגע בי. אבל זה לא.
מהסיבה הפשוטה שזה פשוט לא אמין בשום צורה. "את יכולה להגיד לעצמך כמה פעמים שבא לך שאת שונאת אותי, אבל את יודעת בדיוק כמוני שזה שקר" אמרתי לא מנתק את קשר העין שלנו. "את אוהבת אותי" אמרתי ברצינות.
"אני שונאת אותך" אמרה בכעס "אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונאת אותך אני שונא---" "די!" קטעתי אותה בצעקה.
היא הייתה במרחק נגיעה ממני, היא התנשפה במהירות והחזה שלה עלה וירד במהירות.
תפסתי את ראשה והצמדתי את שפתיינו.
הנשיקה הייתה אגרסיבית יותר מפעם הקודמת. היה מעורבב המון כעס.
אהבתי את זה.
לאחר כמה שניות היא התנתקה ממני.
היא התנשפה והנשימות שלה התנגשו בפניי. "לא עומר אתה לא מבין? נמאס לי מהמשחקים שלך, פשוט שחרר ממני" אמרה והזיזה את ידיי בעדינות.
היא השתחררה מבין ידי והלכה.
למה זה כל כך מפריע לי שהיא מתנגדת לעזאזל?
התיישבתי על הרצפת בטון השחוקה והשענתי את ראשי אחורה.
למה היא התנתקה ככה?
היא לא יכולה להתנגד לי.
ממתי היא זאת שמתנגדת?
לא שמתי לב לכך שמישהו התיישב לידי.
"חתיכת אגרוף הבאת לו" קולו של דניאל נשמע.
סובבתי את ראשי וראיתי אותו מחייך אלי.
"מסכן בקושי הצליח ללכת, חזר הביתה חצי צולע" דניאל אמר ושיחק עם החתיכות בטון השבורות שהיו ברצפה.
"ראית איך הוא נגע בה?" שאלתי עדיין קצת בהלם ממה שהוא עשה. "לא כל כך" דניאל מילמל. "דחף ידיים למקומות שהוא יכול לחלום על להתקרב אליהם" אמרתי כבר מתחיל להתעצבן כשאני נזכר בסיטואציה.
"והיא, היא עוד מאפשרת לו" אמרתי בזלזול.
"עזוב, היא סתם רצתה לעצבן אותך" דניאל אמר.
היה שקט מביך, לא היה על מה לדבר.
אתם מכירים את הרגעים האלו שאתם מנסים להמשיך את השיחה אבל אחרי משפט וחצי היא פשוט נתקעת ו..לא זורמת.
אין תקשורת. אין כלום.
YOU ARE READING
נקודת שבירה / גמור
Romanceבבת אחת הצמדתי אותה לקיר שם את ידיי בצידי גופה. "את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי. "אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה ומתחמקת ממבטי. "מה את אומרת על להפסיק לשחק איתי את המשחקים המפגרים שלך?" שאלתי בכ...
