"יאללה בואי" אמרתי לאליה שתצטרף אליי ללכת לכיוןן היציאה מבית הספר.
"לאן?" היא שאלה ללא הבנה.
"לחפש שדונים ביער השחור, לאן? ללכת הביתה יש לנו דיל" הסברתי ציני.
היא גילגלה את עייניה. "הציניות שלך מעלה לי את הקריז" היא התלוננה בעודה פותחת את הלוקר שלה ומכניס כמה ספרים לתיק הכחול שלה. "מה את לוקחת?" שאלתי מנסה להבין את פשר כמות המחברות שהיא הכניסה לתיקה הקטן. "יש בגרות במתמטיקה ואם אנחנו עכשיו מבריזים אז לפחות נעשה משהו מועיל לעתיד שלנו" היא נאמה כאשר היא ניסתה בכוח רב לסגור את הריצ'רץ.
"תמיד אמרתי לך שהתיק הזה חרא" אמרתי בגאווה לעבר אליה שעדיין נלחמה בריצ'רץ.
היא הרימה בזלזול את מבטה אליי. "התיק הזה מצוין ולא רק שהוא מצוין- הוא יפה" אמרה מגלגלת את עינייה.
"כל הבנות ביקום הזה מסתובבות איתו עכשיו מה יפה בו בכלל?" שאלתי מצחקק.
"עומר זה קנקן אפילו השם שלו יפה" הסבירה בהתנשאות.
הריצ'רץ נסגר "או ברוך השם" מילמלה בהקלה והניחה את התיק על גבה.
הושטתי אלייה את ידי, היא תפסה אותה ושילבה את ידינו.
פתחתי את דלת הבית ואליה מהר עקפה אותי נכנסת לתוך ביתי. סגרתי את הדלת ואליה כבר התקדמה לחדר שלי, הלכתי אחרייה והיא כבר ישבה על מיטתי הגדולה "קדימה בוא! אתה חייב לי כמה הסברים" אליה דרשה מסמנת לי להתיישב ליידה.
"עדיף שנתחיל להתאמן על מתמטיקה, לא?" התחמקתי מבקשתה והיא צחקה "אתה מעדיף ללמוד מתמטיקה? ברור מה. יאללה בוא עכשיו" גנחתי בכעס והתיישבתי לידה.
"מי זה דורון?" שאלתי ברצינות נכנס לאווירה. היא שיחקה עם האצבעות שלה והתחילה לדבר בשקט "כשהייתי בת 15 בערך ההורים שלי הוזמנו לארוחת ערב מהבוס של אבא שלי מהעבודה, כולנו התלבשנו חגיגי זה היה חשוב מאוד להרשים את הבוס של אבי, העבודה הזו הייתה מאוד משמעותית לאבא שלי, היינו קצרים בכסף היה אסור שיפטרו אותו... הגענו לבית של הבוס שלו ששמו ירון ובאו לברך את פנינו כל משפחתהם:
ירון, אישתו סיגל, ילד קטן, ילדה קטנה ודורון שהוא היה בגילי.
ישבנו לאכול כולם ודורון לא הפסיק להסתכל עליי, בהמשך הארוחה הוא שאל עלי קצת שאלות, המבט הזה שלו... לא הרגשתי בנוח במבט הזה, זה לא היה חיוך אמיתי ומקסים, זה היה חיוך רשע וזומם.
כשסיימנו לאכול עזרתי לפנות את האוכל מהשולחן, זה לא היה מנומס לא לעזור ודורון... הוא היה מידי פעם מלטף לי את הירך כשהיה עובר לידי, חשבתי שזה בטעות אבל זה לא"
הידקתי את לסתי בכעס מאפק את עצמי לא לשבור משהו. אני מרגיש את הכיוון שהסיפור מתקדם וזה בכלל לא מוצא חן בעיניי.
"אחרי שכולם יצאו החוצה שאלתי איפה השירותים ודורון מיד אמר שהוא יראה לי, ניסיתי לסמן לאמא שלי שהיא תבוא אבל היא לא קלטה, אף אחד לא קלט. הוא הוביל אותי לאחד החדרים ודחף אותי 'בעדינות' פנימה, הוא החמיא לי שאני יפה ושאל אותי שאלות, פחדתי מידי בכדי לזוז הוא דרש ממני בסוף השיחה הזו להביא לו את המספר שלי ופה כבר חזרתי לעצמי והתנגדתי.
לאחר מכן... הוא.. הוא איים עלי שאם אני לא אביא לו הוא יגרום לאבא שלו לפטר את אבי, איזה עוד ברירה הייתה לי? הבאתי לו את המספר. הוא היה מכריח אותי להיפגש המון" הרגשתי שיוצא לי עשן מהאוזניים, קשה לי לשמוע את זה.
"ואז... באחת הפגישות הוא ניסה לנשק אותי, סטרתי לו והוא תפס את ידי באגרסיביות.
הוא דחף אותי על איזה קיר ואמר שאם אני אעשה את זה עוד פעם אחת כדי לי לשכוח מהבית שלי כי יעקלו לנו אותו, הוא איים שיפטרו את אבי. שוב.
הוא נישק אותי וכל פעם כשלא שיתפתי פעולה הוא היה לוחץ על ידי חזק. מכאיב לי.
ככה זה נמשך הרבה זמן...
כשהוא התחיל להרביץ ממש... הייתי חוזרת עם סימנים כחולים הביתה. רק אח שלי היה שם לב לזה, הוא היה אומר לי לספר לו את האמת כי הוא לא האמין לתירוצים שלי.
לילה אחד הוא חיטט לי בטלפון וראה את כל השיחה שלי עם דורון, האיומים הכל, ההטרדות.
והוא כעס. רתח.
זה היה הרגע הכי נורא בחיים שלי.
ביקשתי ממנו לא לעשות כלום שלא יפטרו את אבא, ממש התחננתי.
הוא לקח איזה שני חברים שלו שהם היו באותו זמן בגילי, מפותחים וענקיים, הוא הכיר אותם מאיזה תוכנית סייבר, הם הלכו לדורון והפעם איימו עליו.
ואז זה נגמר, הוא חלק מהעבר שלי...
אל תחשוב שמור אמר לך בצחוק על דורון, הנחשוש הקטן הזה רצה שתדע כי הוא חושב שדורון חזר" היא סיימה לדבר ואני נעמדתי בעצבים, רגלי תיקתקה במהירות על הדק השחור בחדרי והייתי אחוז בכעס.
הבן זונה הקטן הזה.
"מתי שמעת ממנו בפעם האחרונה?" שאלתי ברצינות גמורה, היא נשכה את פנים לחייה בלחץ והסתכלה לרצפה.
"שאלתי מתי שמעת ממנו בפעם האחרונה" חזרתי על שאלתי בשקט מאיים.
היא לקחה נשימה עמוקה ואמרה "לפני חודש בערך" הינהנתי והלכתי הלוך ושוב בחדר.
"אם הזין הזה יתקרב אליך עוד פעם אחת אני נשבע לך שאני אהרוג אותו" אמרתי בקול שקט וקטלני. "אם הוא לא יראה אותי כמובן כי אז הוא ימות לפני" אמרתי בגיחוך ואליה תפסה בידי.
"אל תעשה משהו שנצטער עליו" היא ביקשה בעדינות ומשכה אותי להתיישב לידה "למה מור חושב שדורון חזר?" שאלתי עדיין עצבני, היא תפסה את ידי בין ידייה הקטנות וניסתה להרגיע אותי "כי לפני שבוע בערך אבא אמר שהבוס שלו התחיל לעקוץ אותו ויש לו תחושה שאולי יפטרו אותו אבל הוא לא יודע מה הוא עשה" אליה מילמלה בלחץ.
"איך הבן שלו יכול להגיד לו לפטר את אבא שלך, זה לא נשמע לי הגיוני הרי אין לו באמת סיבה" אמרתי באי הבנה ואליה מיד הזיזה את ראשה הצידה והצידה "לא לא, אתה לא מבין! היחסים שלו עם אבא שלו כל כך עמוקים ברמה שאי אפשר להסביר, הם עושים הכל ביחד" היא אמרה קצת מתוסכלת.
לקחתי נשימות עמוקות, הדורון הזה נגע בה, נישק אותה, איים עליה.
נעמדתי במהירות ונשענתי על הארון בגדים שלי, נשימתי הייתה לא סדירה.
אני כועס. מאוד כועס
°°°°°°° °°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
דורון יחזור????
אנחנו כ"כ קרובות ל1000 צפיות!!
איזה כיף😊😊😊
לא לשכוח להצביע❤️
YOU ARE READING
נקודת שבירה / גמור
Romanceבבת אחת הצמדתי אותה לקיר שם את ידיי בצידי גופה. "את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי. "אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה ומתחמקת ממבטי. "מה את אומרת על להפסיק לשחק איתי את המשחקים המפגרים שלך?" שאלתי בכ...
