נקודת שבירה / גמור

-26-

נועה נרדמה אחרי בכי רב על זה שכואב לה והיא לא מצליחה למצוא תנוחה נוחה.
השמש התחילה לזרוח ככה שהסקתי שהגיע הבוקר. הוצאתי את הטלפון שלי מהמטען שהאחות הביאה לי וחייגתי לדניאל.

'בוקר של אור מתוק שלי' קולו המרומם אמר.
'שומע? אני צריך שתבוא דקה לבית חולים ליד הבית שלך' אמרתי וכך שובר את מצב רוחו המרומם.
'מה קרה?!' שאל בלחץ.
'בוא לפה ואני אסביר לך, חדר 378' אמרתי וניתקתי.

לאחר עשרים דקות בערך דניאל נכנס מתנשף לחדר וכשהסתכל על המיטה הלבנה, פנייו החווירו.

נועה שכבה שם לבנה מתמיד וחסרת כוחות "נועה..." אמר המום והלך באיטיות לכיוונה. הוא תפס את ידה המלופפת בתחבושת ובהה בה, מבטו עבר על הפנס בעיניה ועל החבובות שמוכיחות שפגעו בה.
"מי..." אמר בשקט קטלני ועזב את ידה במהירות. "מי עשה לה את זה" המשיך בשקט כאשר כל פנייו האדימו.

"ילדים מהשכבה שלה" אמרתי כבר מותש מהכל, דניאל חשק את שיניו והתנשף במהירות.

מאז ומתמיד ידעתי את הקשר ההדוק שלו עם נועה, היא כמו אחותו בשבילו, אבל הוא מגיב יותר מידי קשה מאיך שציפיתי שהוא יגיב. "היא שברה צלע, יש לה נקע ביד וכל גופה מלא בחבולות... היא עברה ניתוח" סיפרתי לדניאל וגופו קפא במקום.

לפתע הוא בעט בספה ליד מיטתה של נועה ולמזלי היא לא התעוררה, הוא הכניס את אגרופו לקיר הלבן של החדר וככה חזר על הפעולה הזאת שוב ושוב בזמן שגופו רועד ללא מעצורים. "אחי תנשום!" אמרתי תופס אותו מהגב. "לא לא עומר! איך אני אנשום כשמישהו פאקינג פיצץ אותה ככה והוא ממשיך לנשום! איך אני אנשום?!" הוא צעק גורם לנועה להזיז את ראשה מתוך שינה. "אתה תעיר אותה! לקח לה שנה להירדם, היא לא הפסיקה לבכות" לחשתי בכעס וגופו של דניאל לאט לאט נרגע.

"איך אתה יכול לשבת כאן בחיבוק ידיים כשילדים מזוינים שמחים שהצליחו להשיג את מה שרצו אה?" הוא שאל אותי גורם לגיחוך רע להיפלט מפי. "אולי כי אני לא יכול להשאיר אותה פה לבד, למה אתה חושב שקראתי לך לפה גאון" אמרתי בזלזול והוא הרים את גבותיו.

"אתה לא הולך לבד ללמד לקח את הילדים המזוינים. אני בא איתך" אמר מקובע בדעתו וידעתי שאין לי דרך להוריד אותו מזה.
"אז מי ישאר איתה פה?" שאלתי מיואש. דניאל חייך, התקשר למישהו ויצא מהחדר.

לאחר דקה הוא חזר "אמא שלי עוד חמש דקות פה" אמר בחיוך. "סיפרת לה? היא תתחיל לדאוג ותבקש להעביר את נועה בית ספר" אמרתי נאנח בעייפות.
אמא שלו הייתה כמו אמא שלי וכך גם של נועה, גדלנו איתם מאז שההורים שלי ברחו... אבל בכל זאת, אני לא רוצה לבקש יותר מידי
.
"יאללה בוא" הוא אמר נחוש בדעתו ללכת למצוא את הילדים, חיוך רע עלה על פניי כאשר התחלתי ללכת מאחוריו.

--

נשענתי על הקיר בטון של המגרש האחורי, המגרש היחיד שפנוי כרגע, עוד חמש דקות נגמר השיעור של ט והם יבואו לפה לשחק כדורגל.

"איפה נדב ועידן?" שאלתי את דניאל, מתעלם מהכעס שלי לנדב רק לקצת בשביל נועה. "עוד דקה פה". הינהנתי וחיכיתי כועס וחסר סבלנות שהם יגיעו.
דניאל היה עצבני מידי, לרגע חשבתי שהוא עצבני יותר ממני אבל זה לא הגיוני, פשוט כשאני באמת עצבני אני שקט וכשאני שקט כנראה קרה משהו רע, מאוד רע.

עידן ונדב הגיעו ועידן קיפל את שוליי חולצתו בזמן שהם מתקרבים אלינו עוד ועוד "איפה הזונות?" שאלתי אותם "השתחררו הרגע מהכיתה, הם אמורים לבוא כל רגע" עידן אמר והתיישב על איזה ספסל אבן שהיה בשוליי המגרש, נדב התיישב גם.

הדלקתי סיגריה במהירות, הייתי צריך להירגע "זה לא טוב שאתה לא מדבר" דניאל אמר מצחקק. "אותי התחלת להפחיד" הוסיף ואני נשענתי על הקיר ושאפתי מהסיגריה מתעלם מאמירתו.

כמה ילדים שזיהיתי מהשכבה של נועה רצו לשער, הכדור היה אצל אחד מהם.
חלקם הסתכלו עלינו בבהלה כשעשו את דרכם לאמצע המגרש.
הם ידעו... לפי המבטים והלחשושים שלהם.
לא היה לי ספק בכך.
ואז.. הם החליטו פשוט להתעלם מאיתנו.

אחד מהם, גבוה עם שיער ארוך שמגיע עד לכתפיים אסוף לקוקו הקפיץ את הכדור ובעט לחבר שלו, הם התחילו לשחק, מידי פעם מעבירים אלינו את מבטם.

הכדור עף לידנו, דניאל הסתכל עליי, הינהנתי והוא תפס את הכדור בין רגליו, הוא הקפיץ מרגל לרגל ומסר לעידן שקם מהספסל אבן, הם התמסרו קצת עד שהילד עם הקוקו התקדם אליהם "נו תביאו ת'כדור!" הקול שלו יותר גרוע מהמראה שלו, דניאל חייך והקפיץ את הכדור על גבו. "מה הבעיה? תן לנו לשחק קצת" דניאל אמר והוריד את הכדור על הרצפה, הילד המכוער ניסה לחטוף לו ללא הצלחה, דניאל התגרה בו.

"מה כבר אתה מתנשף? בקושי ניסיתי להדוף אותך" אמר והיחד ניסה להשחיל את רגלו לכדור מאחורי דניאל, פעם נוספת ללא הצלחה "מה זה? אתה משחק כדורגל כמו איזו כוסית" גיחכתי בשקט, הוא יודע איך לעצבן ילדים.

הילד עם הקוקו כבר התעצבן ודחף את דניאל אחורה, טוב לפחות ניסה, דניאל תפס את חולצתו והעיף אותו אחורה בחוזק, חברייו של הילד המכוער באו והתחילו להתקדם באיום תוך כדי צעקות וקללות על דניאל הכדור התגלגל ליד רגליי, כולם הסתובבו לכדור, תפסתי אותו ברגלי ושאפתי מהסיגריה, הוצאתי את העשן ומעכתי אותה על הרצפה.

"זה מספיק" אמרתי בקול רם ורגוע, תפסתי את הכדור במהירות ובעטתי בו לגג, כולם היו המומים מידי בשביל להגיב "אתם יודעים למה אני כאן?" שאלתי רגוע עם חיוך צבוע "אני כאן... כי אחד מכם פיצץ את אחותי מכות" אמרתי בחיוך מפחיד.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
כל כך רציתם פרק שלא יכולתי לאכזב אתכם ככה🤷‍♀️.
מחר יעלה עוד פרק מדהים מדהים מדהים❤️
תצביעו חשוב ממש 🌺