נקודת שבירה / גמור

-27-

התקדמתי אליהם צעד נוסף. "אתם יודעים מי אני, נכון? ומי זאת אחותי... קצת מפתיע אותי שנגעתם בה בכלל, לא לקחתם בחשבון מה יקרה לכם כשאני אגלה?" המשכתי לשאול ברוגע, הם בקושי נשמו מרוב פחד.

"בואו נעשה את זה קל יותר, מי פה הרביץ לה?" המשכתי לשאול רגוע, הם לא ענו, כולם הסתכלו על כולם, שאפתי אוויר בחדות.
זה כבר מתחיל לעצבן אותי הקטע הזה.
"אני אשאל שוב, מי מפה הרביץ לה?" שאלתי בקול רם, וכולם שתקו.

"תקשיבו לי טוב יא חבורת הומואים עם דיסלקציה, מי מכם נגע באחותי?!" צעקתי וקולות בהלה נשמעו.

"מה קרה בעלתם ת'לשון?" שאלתי בזלזול והתקרבתי אליהם במהירות מהדק את לסתי.
"אתה!" אמרתי מאיים מתקרב לילד שעמד זקוף מתנשא אך כאשר הבין שדיברתי אליו מיד ניסוג אחורה "ל...לאלא" גימגם בלחץ.
"אז מי זה?!" צעקתי בחדות וקולות בהלה המשיכו להשמע.

"אני מציע לכם להגיד לנו מי הרביץ לה מכות, אחרת סתם כולכם תקבלו מכות" דניאל אמר בצחוק ועידן ונדב עמדו מאחורייו מהנהנים "אנחנו בעד עונש קולקטיבי" הוספתי למה שדניאל אמר והילד עם הקוקו גיחך.

"משהו מצחיק אותך?" שאלתי במהירות "אחותך" עצמתי את עייני ולקחתי נשימה עמוקה "אחותי?" שאלתי והרמתי את גבותיי "רוצה לדעת מי הרביץ לה?" שאל אותי בקול מלא גאווה "אני" אמר בחיוך.
לסתי התהדקה "אתה?" שאלתי והוא הינהן "טוב לא אני... אני הייתי בעד להרביץ לאחות הפצו--" לפני שסיים לדבר דניאל הסתער עליו וחנק אותו עם ידו "חתיכת חרא קטן עוד מילה אח---"  "דניאל דניאל... בדיוק הגענו לחלק המעניין, תעזוב אותו" קטעתי את דניאל ולאחר כמה שניות הוא עזב אותו, הילד עם הקוק אמר בזלזול "מי שהרביץ לה ורצה להרביץ לה לא פה, הוא וחברים שלו יותר נכון" ידיי התאגרפו ופניי האדימו.

"ואיפה הילד הזה?" שאלתי מאופק, הוא הצביע על המדרגות למגרש.
ארבעה בנים ירדו במדרגות וצחקו "אתה רואה את האמצעי? זה הוא" אמר וריכזתי את מבטי באמצעי.
עייני נפתחו בהלם "אתה בטוח שזה הוא?" שאלתי המום.

"כן"

דניאל ישר התחיל ללכת לכיוונם, תפסתי את ידו במהירות "מה הבעיה עומר? אנחנו יודעים מי פיצץ אותה למה אתה מחכה" נאנחתי בייאוש ולחצתי על מצחי, הראש שלי כואב.

"זה... זה אח של אליה" אמרתי כבר עייף מכל החרא הזה.

עייניו של דניאל התרחבו בפליאה "זה אח של אליה?" הינהנתי "טוב אולי אתה לא יכול לעשות לו כלום עכשיו... אבל אני כן" קבע בחיוך ושיחרר את אחיזתי מידו, הוא הלך אליהם. מור מיד הבחין בו וכך גם חברייו, הסתכלתי עליהם מהצד, בוחן כל תנועה של כל אחד מהם.

הם דיברו, לא כל כך שמעתי על מה, בסופו של דבר זה הסתיים כאשר דניאל תפס בחולצתו והרים את אחייה של אליה לאוויר, הילד קילל אותו וניסה להתשחרר, חברייו הלכו אחורה בפחד.

התקרבתי אליהם במהירות בכוונה לעזור למור אך כאשר הוא קלט אותי במבטו עייניו התמלאו בפחד "לא לאלא לא" צעק בפחד
ואז הבנתי, הוא ידע שהיא אחותי אבל בכל זאת פגע בה ככה, אחרת הוא לא היה מפחד ככה ממני, עצרתי ונשארתי במקומי בערך שבע מטרים מהם, דניאל עזב את מור בבת אחת ומור נפל על הרצפה, בעודו משתעל ללא הפסקה דניאל בעט בגופו.

"מזכיר לך משהו?" שאל בכעס ובעט פעם נוספת בביטנו "עכשיו תוכל להזדהות עם נועה" הוסיף בחיוך, התיישב מעלייו והכניס את אגרופו לתוך פנייו.

התקרבתי אליהם באיטיות ומור הסתכל עליי בכאב, עיינו הייתה סגולה ונפוחה "קום" אמרתי לדניאל והוא הסתכל עליי כועס "לא החרא הקטן הזה צריך לסבול!" אמר נחוש בדעתו, נאנתי בעייפות "קום" קבעתי ודניאל קם לאחר כמה שניות, מור בא לקום גם אך דחפתי אותו בחזרה לאספלט של המגרש "אתה נשאר פה" אמרתי בקור "תאמין לי... יש לך מזל" התחלתי להגיד. "יש לך מזל שאתה אח של אליה" המשכתי "כי אם לא הייתה אח שלה.. הייתה מת" סיימתי לדבר בחיוך מלחיץ והוא צחק וירק לצד גופו דם שהתערבב עם רוקו. "לכו תזדיינו!" צעק.

"אתה בכוח רוצה מכות? אולי אני אוהב את אחותך אבל לא כמו שאני אוהב את אחותי" איימתי והתכופפתי אליו. "יש לך מזל, אני כבר עייף ככה שאני ארחם על הפנים המכוערות שלך היום אפילו שלא יזיק להן תיקון קטן" דניאל גיחך ומור ירק על הגינס שלי, תפסתי את ידו ועיקמתי אותה במהירות. "איי!" צעק בכאב בעוד שאני נעצתי את עייני בעייניו הדומעות. "תקשיב לי טוב ילד קטן ומכוער, אין לי כוח לשטויות שלך, עוד פעם אחת.. רק אחת שתתקרב לאחותי, תגע בה או אפילו תגלגל עיינים אלייה אני אפתח לך את הפרצוף ואסדר לך מחדש את הרגליים, ואלף זין על אחותך, אתה מבין?! מילה אחת שלך ואני ארצח אותך" צעקתי ועזבתי את ידו באגרסיביות.

לפני שהלכתי אמרתי בקול רם ומאיים "אה ואני מקווה שאתה יודע שמילה אחת לאחותך ואתה תצטער על הרגע שהייתה חור בקונדום".

הוא שתק.
חבל.

עידן ונדב באו איתי ועם דניאל חזרה ללמעלה. השעה הייתה מוקדמת והראש שלי דפק בכאב... בקושי ישנתי.

עידן ונדב נשארו בבית ספר בעוד שאני ודניאל הלכנו לכיוון הרכב. "אחי זה בסדר, אני הולך לנועה לחכות שהיא תתעורר, אתה לא חייב לבוא" הסברתי לדניאל אך הוא מיד הזיז את ראשו הצידה והצידה לאות שלילה.
"אני בא איתך" קבע ועלה לרכב.

התנעתי את הרכב מעביר לרוורס ויוצא מן החניה. "אתה יודע.. לא חשבתי שנועה חשובה לך ברמה כזאתי... כמעט השתגעת היום, כאילו תקף אותך שד" אמרתי מעט חושד אבל מצחקק.
הוא הפנה את מבטו לעבר החלון.
"היא חשובה לי, זה הכל" אמר במהירות לא מביט בי.
הינהנתי יותר לעצמי והמשכתי לנסוע שוקע במחשבות.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
סורי שלא עלה אתמול פרק ☹️.
אבל אבל אבל הספקתי לעלות היום!!!
אני אשמח שתגיבו ותצביעו. זה באמת חשוב לי❤️.