נקודת שבירה / גמור

-2-

היום נגמר מהר, לא למדנו בכלל רק עשינו פעילויות בגלל תחילת שנה ואחרי זה הסבירו לנו קצת על הבגרויות והמתכונות האחרונות שנשארו לסיים.

יצאתי מהמעבדת כימיה עם דניאל, "שומע אחי, אתה זוכר שיש היום את המשחק של הפועל תל אביב מול ביתר נכון?" גיכחתי "נראלך באמת שאני לא אזכור?" חיוך ממזרי עלה על פניו של דניאל "יופי כי אני, עידן, ונדב באים אליך לראות" חי בסרט "זין שלי, אין לי כוח אליכם היום" דניאל צחק ואמר "עומר תמיד יש לך כוח למשחק של ביתר, בירה ואנחנו" דוגרי הוא צודק... ומבאס לראות משחק לבד... למה לא בעצם, שיבואו "תגיד להם שיבואו בעשר המשחק מתחיל מאוחר הפעם אה ושיביאו פיצוחים כי אין לי" הוא הינהן.

בדרך לשער ילדים באו לשאול אותי כל מיני שאלות מציקות, הם לא מבינים מזה לשחרר? מי ישמע מי אני כבר, כולה איזה שמיניסט שהחיים שלו נהרסו כשחברה שלו מתה.
ליד השער ראיתי את הילדה ממקודם מסתכלת בעייני, אלוהים זה כואב, כל פעם שאני רואה אותה אני נזכר ברונה.
השפלתי פעם ראשונה בחיי את עייני. הרגשתי שהיא מצליחה לראות את כל מה שעברתי דרך העיניים שלי.
יצאתי במהירות מהשער ועליתי על הרכב שלי,

"נו יא זין תסע כבר!" דניאל גער בי.
"רגע אחותי אמורה לבוא"
הוא התיישב ונאנח בתסכול "נו איפה זאתי?" התקשרתי אל נועה כמה וכמה פעמים אך היא לא ענתה.

לבסוף ראיתי אותה יוצאת מהשער ומתקדמת לרכב עם עוד איזה ילדה.
"עומר, יעל באה לישון אצלי" באתי לענות אבל היא הוסיפה מיד "תודה, סוף פסוק." דניאל ויעל גיכחו.
"תודה שאת שואלת אותי נועה" היא חייכה חיוך גדול "בבקשה"
התנעתי את הרכב והתחלתי לנסוע.
הגענו אחריי 20 דקות שהייתי חייב לנסוע לאט בגלל החברה היצורה של נועה, לעזאזל מאיפה היא מביאה את כל המגעילות האלו?

השעה הייתה 16:00 יום סביר.
"נוני את ויעל תעלו למעלה ולא לרדת באים אלי חברים, תשימו לכן איזה סרט" "למה נראלך?! אנחנו הולכות לסלון" היא התחילה ללכת אך תפסתי בידה כנראה קצת יותר מידי כואב "לא שאלתי" אמרתי בקול נוקשה וקר.
היא מילמלה "טוב" ועלתה לחדר.
אני ודניאל הלכנו למטבח, סווטלנה כבר הכינה אוכל.

"יאללה מה בא לך, דבר אלי" שאלתי ונשענתי על השולחן אוכל הענק שלנו, "יש את האורז עם הקציצות של סווטלנה?" דניאל שאל בציפייה "ברור, מתי אין?" גיכחתי.
אכלנו, התקלחנו והשעה הייתה כבר 21:50.
לא שמעתי כלום מנועה ויעל.
עידן ונדב הגיעו.
כולם התיישבו בסלון ואני בינתיים הלכתי להביא בירות.

הוצאתי 2 שישיות בירה צאנג וכשהסתובבתי לכיוון הסלון נועה ויעל עמדו מולי.
הן לבשו... לא רגע, הן לא באמת לבשו משהו.
הן היו מאופרות היטב ומוכנות ליציאה.
"כן מתוקות לאן אתן חושבות שאתן הולכות?" שאלתי בקול מאופק, יעל התקדמה צעד אחד קדימה ואמרה בקול ברור "למסיבה של כיתות ט מכל העיר" צחקתי צחוק מזויף "יאללה יאללה תעלו לחדר, מאוחר" נועה התקדמה גם צעד ואמרה "אנחנו הולכות" הינהנתי "נכון אתן הולכות ללמעלה" אמרתי והצבעתי על המדרגות.

יעל עקפה אותי והלכה לדלת, נועה גם עקפה אותי אך משכתי אותה במהירות אחורה ונעצתי את עייני בעייניה "יש משו לא מובן במה שאמרתי?" היא בלעה את רוקה והשפילה את מבטה, הרמתי את ראשה בידי שתסתכל עלי "תעלי. לחדר. עכשיו."
היא השפילה את ראשה עוד פעם והלכה לחדר שלה, יעל רצה מיד אחריה.

הבאתי את הבירות לסלון "מה זה מה קרה שם?" דניאל שאל אותי וכולם היו מרוכזים בשיחה שלנו, "סתם נועה ויעל רצו ללכת לאיזה מסיבה" אמרתי עדיין קצת בהלם מהחוצפה שהפגינה נועה "ואני מנחש שהעפת אותן לחדר" דניאל אמר וצחק, זה לא מצחיק. "כן, הייתה גם צריך לראות מה הן לבשו" דניאל גיכח ונדב אמר "התלבשו כמו הקווקזית שדפקת שלשום?" הוא התפקע מצחוק, דניאל ועידן שתקו, ידעו בדיוק מה יקרה עכשיו.

"סתום תפה חתיכת קוקסינל" קמתי על רגליי ודחפתי את נדב על הקיר, חנקתי אותו עם המרפק שלי "סל..סליחה" הוא ניסה לדבר, "אחי אתה תהרוג אותו תרגע" דניאל אמר לי בלחש, עזבתי את נדב בבת אחת והוא התרסק על הריצפה.
הלכתי לספה וגמרתי את כל הבירה. נדב השתעל ודניאל עזר לו לקום.

נדב התקדם אלי ואמר "סליחה אחי זה לא היה מתאים" וואלה "אחי תקרא לזין שאין לך" אמרתי בקול קר
כולם שתקו, הקבוצות עלו על המגרש ושרו התקווה, דניאל ניסה לשבור את השקט הזה "נו אז מי מנצח?" "ביתר" עניתי, "למה נראלך? הפועל יקרעו אותנו הם היו ליגה יותר טובה" עידן אמר ופתח לי בקבוק.
"היו" הדגשתי בקול קר.
"אוקי אוקי בואו נעשה את זה מעניין מי בעד להמר? אני שם מאה שביתר ינצחו 2:1" נדב אמר והניח שטר של מאה על השולחן.

אני שונא להמר יש לי מזל חרא, כל החיים שלי חרא.
"אני שם מאה על זה שביתר ינצחו 4:0" כולם צחקו "לא הגיוני, אתה סתם תפסיד" אני יודע שאני אפסיד, אני עושה את זה סתם בשביל להיות חלק מזה, אז אני תמיד נותן תוצאות מפורחות, אפילו לא פעם אחת ניצחתי. "אני שם מאה על זה שהפועל ינצחו 1:0" עידן אמר "אני שם מאה על זה שיהיה 2:1 להפועל" דניאל אמר.

המשחק התחיל, בינתיים 0:0
"כוסעמק" עידן מילמל שהכניסו גול להפועל ועכשיו הוא לא ינצח "בסדר תגיד תודה שוקנין הכניס גול, כבר עונה שלמה שהוא לא הכניס אפילו גול מסכן"
כולנו היינו מרוכזים במשחק, העפתי מבט הצידה ובמבטי קלטתי את דניאל עושה סימנים עם הידיים למאחוריי.
הסתובבתי לצד השני מופתע לגלות את נועה ויעל מנסות לפתוח את הדלת "כן נועה נשמה, מה את חושבת שאת עושה?" שאלתי בקול קר ומאופק.
•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
אוהבת⁦❤️⁩