"מה לעזאזל? כמה עישנת?" עומר שאל בכעס גורם לי לצחקק.
"אה אני כבר לא זוכר" הפנתי את מבטי לבלונדה שעמדה לצדו של עומר ונשכה את השפה שלה בלחץ "היי בובה, אני דניאל" אמרתי בחיוך מעופף מתקרב אליה ומלטף את הלחי שלה, האצבע שלי עברה עד השפה שלה.
חייכתי חיוך עקום עד שהבלונדה סטרה לי
"חתיכת מטומטמת!" צעקתי בכאב.
"אל תגע בי יא מסומם" דרשה בגועל.
צחקוק מהיר ברח מפי "מסומם אע? בואי אני אראה לך מה זה מסומם" התקרבתי אליה באיום אך בשניה ידיים גדולות העיפו אותי אחורה. "תתחיל להרגיע דניאל, היא בחורה, תכבד" עומר ביקש בכעס ולסתו התהדקה.
"אתה מדבר איתי על לכבד בחורות? אתה? מה אתה משחק לי אותה מלאך, אתה הכל חוץ ממלאך" אמרתי חושק את שיניי. "חוץ מזה מה הבאת את הסתומה לכאן היא כולה זונת מועדונים" הוספתי בגיחוך.
תוך שנייה אגרופו של עומר נחת בביטני. "בן זונה" מילמלתי בכאב מפיל אותו לריצפה.
"תגיד תודה שאני עוזר לך כל הזמן חוץ מלהתנהג אלי כמו חרא כאילו אני אחד מהמסכנים שלך שכל היום רצים אליך אתה לא עושה כלום!" צעקתי כאשר הוא סיבב אותי ונתן לי אגרוף בבטן. "מי אתה בכלל אע? מה אתה שונה מכולם? במה עזרת לי? אתה חתיכת אפס" נשימתי נעצרה, זה היה כואב יותר מכל המכות.
לא יודע מאיפה זה בא פתאום העפתי אותו ממני בחוזק, התיישבתי מעליו וריתקתי את ידיו עם ברכיי "אין לך בושה? אני לא עזרתי לך? אני עזרתי לך בכל דבר כשלא היה לך אף אחד! עזרתי לך עם רונה, עזרתי לך עם ההורים שלך, עזרתי לך עם הסמים, עזרתי לך עם כל דבר!" הוא ניסה להתנתק ללא הצלחה, הסתכלתי על חבורת נערים ונערות שישבו בערך 20 מטר מאיתנו עסוקים בעיניינים של עצמם.
"כולם! תראו! תראו פעם ראשונה את האפס המסכן הזה מושפל ומפסיד" העברתי את מבטי לעומר ששכב מתחתיי עם מבט של רוצח. "מצחיק איך שהגלגל מתהפך, שפתאום אני אומר לך את האמת בפרצוף! כי כבר שנה שאני אוכל את החרא שלך ושותק! שנה שאני סובל ועוזר לך בלי שהנדת עפעף בשביל לשאול איך אני מרגיש! שנה שאני כמו אבא שלך כל דקה שומר עליך. אה לא בעצם לאבא שלך לא אכפת ממך" עקצתי אותו בשעשוע.
"חתיכת בן זונה אני ארצח אותך" הוא צעק מנסה להשתחרר אך ללא הצלחה, עוד פעם.
"איזה מן חברות זאת? שרק אחד עוזר לשני כמו שפוט? אולי זה הסמים והשתיה מדברים אבל לא אכפת לי! אתה חושב שלי לא היה קשה עם המוות של רונה? שכחת שהיא גם הייתה חברה שלי? די להיות כפוי טובה מזדיין! נמאס לי לשמור עליך" צעקתי ואז אמרתי בשקט והשפלתי את מבטי "נמאס לי ממך" הפרצוף הזועם שלו לאט לאט השתנה לפרצוף מופתע.
קולות חימום נשמעו סביבנו, האנשים כבר התאספו במעגל הרוב שיכורים.
קמתי ממנו נעמד מעליו "אתה אפילו לא שווה את זה" ירקתי לאוויר מסתובב ללכת.
קבוצות מהעיר היו מכל עבר חלקם מילמלו 'איזה גבר' או 'סוף סוף הוא הושפל' וכדומה...
לא אהבתי את ההמולה סביבנו אבל הייתי עדיין בסטלה מה שלא בדיוק עזר לי לחשוב בהיגיון.
YOU ARE READING
נקודת שבירה / גמור
Romanceבבת אחת הצמדתי אותה לקיר שם את ידיי בצידי גופה. "את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי. "אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה ומתחמקת ממבטי. "מה את אומרת על להפסיק לשחק איתי את המשחקים המפגרים שלך?" שאלתי בכ...
