נקודת שבירה / גמור

-19-

"קום קום יא שמן" שיפשפתי את עייני מגלה את דניאל עומד מעליי.
"יאללה אנחנו נאחר לבית ספר" הוא אמר ואני הייתי עסוק בלהבין מה אני עושה פה "ממ...מה?" שאלתי עדיין במצב שינה. "נשארת לישון אצלי אחרי הישיבה" הוא אמר בעודו זורק לי איזה גינס ארוך.

קמתי לצחצח שיניים. אני אצלו כל כך הרבה פעמים שיש לי כבר מברשת שיניים קבועה בכיור. שמתי משחה וציחצחתי, הייתי נראה מת במראה.
פיהקתי שוטף את פניי ושיערי, סירקתי את שיערי למעלה לתת נפח ואז הצידה.
סיימתי את ארגוני הבוקר והלכתי למטבח.
דניאל ישב ואכל קורנפלקס, שמתי גם לעצמי והתחלתי לאכול.

"דניאל מותק אני יוצאת לעבודה" אמו של דניאל יצאה מאחד החדרים. כאשר היא קלטה אותי מיד הוסיפה "או עומר, לא ידעתי שנשארת לישון פה חמוד" חיוך ענק נמתח על פנייה. "דרך אגב זה מזכיר לי דניאל איך שהשארת את הבית בלילה. אמרתי לך בפרוש בטלפון לסדר אחרייך" אמרה בכעס מכניסה לעצמה קפה.

דניאל הסתכל עליי במבט לחוץ. "או פאק סל--"  "שפה!" אמו של דניאל קטעה אותו.
"אוי רציני אמא? אמרתי רק פא---"  "שפה!" קטעה אותו פעם נוספת. נחנקתי מצחוק משתעל כמעט מעיף את כל הקורנפלקס מפי.
"וואי אמאאאא...." דניאל אמר מיואש גונח בעייפות. השתעלתי פעם נוספת מרוב צחוק.
אמא של דניאל שלחה לי קריצה לפני שהיא התקדמה לעבר היציאה עם הכוס קפה בידה.
"ביי מתוקים" אמרה יוצאת מדלת הבית.

"מצחיק אותך אע?" דניאל שאל זורק עליי כמה כריות מהקונרפלקס. "מאוד" עניתי בין התקף הצחוק.
"לך לך תזדיי--"  "שפה!" חיקיתי את אמו גורם לעצמי להתפוצץ מצחוק ואפילו לדניאל לצחקק קצת "כזה בן זונה" אמר בחיוך מסיים לאכול.

פיננו את הצלחות לכיור. דניאל הוציא תפוח מהמקרר, ניצלתי את ההזדמנות לשאול אותו את השאלה שמעסיקה אותי מהרגע שקמנו
"תגיד... איך אליה הלכה אתמול?" זרקתי את השאלה לאוויר בלי קשר לכלום.
הוא הסתכל על התפוח שלו ומילמל לאחר כמה שניות של שקט "עם נדב" גופי התקשח. בן של זונה.
בלי לענות יצאנו לרכב שלי ונסענו לבית הספר. נכנסנו פנימה וכל אחד הלך לדרכו.

-----

השעה כבר ארבע וחצי ועדיין לא סיימתי ללמוד, עברתי במסדרון בדרכי לכיתת כימיה, אליה עמדה ליד הלוקר שלה ולקחה איזה ספר אקראי.
נשענתי על הלוקרים לידה וכיחכתי בגרוני שתבין שמישהו עומד כאן.
היא העיפה מבט לכיווני ולאחר מכן החזירה את מבטה ללוקר, היא לקחה נשימה ונאנחה ביאוש.

"איך עבר היום שלך?" שאלתי משקיע את כל מבטי בה. היא דפקה חלש את ראשה בלוקר "אתה כזה חופררררר" התלוננה בקול רם גורמת לי לצחוק. היא הסתכלה עליי ץ לא מזיזה את מבטה ממני. "כן כפרה?" שאלתי משועשע ותוך שניות היא יצאה מהטראנס שנכנסה אליו. היא הייתה בצבע של עגבנייה. "סליחה" מילמלה נושכת את השפה התחתונה שלה.
לעזאזל שתפסיק לעשות את זה כי עוד שנייה אני מדביק אותה לקיר וממזמז אותה פה מול כולם.

"סלח לי אבל אני ממהרת לשיעור" אמרה בהתנשאות נועלת את הלוקר שלה.
"דרך צלחה!" צעקתי לה כשהמשיכה ללכת במסדרון, היא הרימה את האצבע השלישית שלה לכיווני בלי אפילו להעיף בי מבט נוסף.
צחקתי והמשכתי ללכת לכיתת כימיה.
מתנחם בעובדה שנשאר לי רק עוד שיעור אחד ואז אני אטפל טוב טוב באליה.

-נקודת מבט אליה-

סוף סוף אחרי היום המייגע הזה הגעתי הביתה, דפקתי על הדלת מחכה מישהו יפתח לי.

"נו כוסעמק הוא לא זז!" שמעתי את קולו של אחי מתוך הבית. "פאק פאק" הוא אמר, נו שיפתח לי.  דפקתי פעם נוספת "מור!! בוא לפתוח" אבל הוא לא שמע, מה הוא עושה שם בכלל? "השלט הזין הזה לא עובד!" הוא צעק. בשלב הזה ויתרתי והוצאתי את המפתח המוסתר מהעציץ ליד דלת הכניסה. נכנסתי לבית והלכתי לסלון.

להפתעתי אח שלי ופאקינג עומר ישבו על השטיח ושיחקו פיפא, "נו מה אתה חותך!" מור צעק ועומר היה שקוע במשחק. "מה הולך פה?" שאלתי המומה. "עופי מפה אליה את מפריעה" מור אמר עצבני ונעץ את עייניו בטלויזיה, ואוו בנים משתגעים כשהם משחקים פיפא.
"תרגע ומהר מור" אמרתי לאחי והוא התעלם. עומר ציחקק לעצמו והמשיך לשחק "ומה אתה לעזאזל עושה לי בבית?" שאלתי בכעס פונה לעומר. "עברתי בסביבה" עומר ענה שולח לי קריצה. גילגלתי את עייני ואח שלי התחיל לצעוק "נו מה השחקן אוטיסט לא זז" הוא שיחק עם השלט שלו.

"מור איפה אמא?" שאלתי כבר קצת מעוצבנת מהיחס שלו אליי.
"לאידע" ענה מהר. "לאידע" חיקיתי אותו בהבעת פנים מוגזמת. "לאידע" חיקיתי פעם נוספת. "וואי איזו ילדה מציקההההה" מור צעק משאיר את מבטו בטלויזיה. "סתום גמד" אמרתי לו והוא הרים את גבותיו "אני יותר גבוה ממך" אמר ולחץ על כפתורים בשלט "אתה כולה בכיתה ט יא קטין" אמרתי לו מוציאה את לשוני.

"אני ארביץ לך אליה" הוא איים גורם לי לצחוק "שאני לא אספר לעומר על טולייי" אמרתי והדגשתי את השם חיבה של הילדה שהוא מאוהב בה, פעם ראשונה שאחי הסתובב אלי בכל הסיטואציה הזאת.
"תזהרי ממני" אמר בקשיחות.
"למה? כי טולי לא מסכימה לך מווווורוווש" הוא הפסיק ללחוץ על הכפתורים.

"אליה" אמר באזהרה ואני שמרתי את הצחוק שלי בפנים. "טוליייייי טולייייי" צעקתי והוא עזב את השלט והתחיל לרוץ אחרי.
"טולי בואי טולי" צעקתי בצחוק בו זמנית כשאני רצה בסלון. "בואי אולי כלבה טובההה" רצתי אל מאחוריי הספה אבל יד תפסה אותי, שיט.

מור לקח את הכרית מהספה ולחץ עליי להתקרב לקיר "תפסתי אותך! את מתה" איים ובא לזרוק עלי את הכרית אך עצרתי אותו "רגע רגע סליחה די סליחה" התחננתי מנסה לסדר את נשימתי.
"לא תעשי את זה שוב נכון?" מור שאל. הינהנתי ועומר קם מהשטיח.

הלכתי לאט אחורה לכיוון היציאה מהסלון ועומר נעמד לידי "כשאני צועקת תרוץ לחדר שלי" לחשתי לו באוזנו.
חייכתי לעבר אחי.
"אה ומור, טולייי הודיעה לי שהיא הסכימה להצעת החברות שלך" צעקתי בקול ילדותי והוא ישר התחיל לרוץ אחריי.
אני ועומר רצנו לחדרי, כאשר נכנסנו מהר נעלתי את הדלת בחדרי.

בקושי רב ניסיתי להרגיע את הצחוק שלי. נשכבתי על המיטה מנגבת טיפת זיעה שזלגה ממצחי.

ורק עכשיו קולטת שבעצם אני עם עומר. בחדר שלי. נעולה. לבד.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
יעלה בהמשך היום עוד פרק⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩
תצביעו פליזזזזזזז