"אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל" שפשפתי את עיניי בחוזקה.
"מההתחלה" חייכה אליי חיוך שהשרה בי שלווה בעודה לובשת בחזרה את החולצה שלה.
"זה בסדר עומר פשוט תוציא את זה החוצה" אליה אמרה מלטפת את ידי.
"הכל התחיל לפני שנתיים שתביני מה יכול לקרות רק בשנתיים" נאנחתי בכאב, קשה לי להזכר בזה.
"ההורים שלי קיבלו קידום בעבודה ככה שיצא שהם היו בבית פעמים מעטות. הם בקושי ישנו בבית ולא רק זה... אחותי עוד הייתה קטנה יותר, הם היו לוקחים אותה איתם כמעט כל הפעמים. אני לא הלכתי איתם כי הם טענו שאני מספיק גדול להשאר לבד" עצרתי רגע בולע את רוקי בכבדות.
"תמשיך" אחזה בידי מלטפת אותה עם אגודלה.
"מה שהם שכחו, זה שיש להם ילד רק בן 16 בשיא גיל ההתבגרות שאף אחד לא שם עליו. לא היו לי חברים, לא היה לי חיים, לא היה לי כלום. ובקרוב גם לא הייתה לי משפחה" ירקתי בזלזול.
"הבית היה ריק מתמיד, הייתי חוזר והם בקושי היו, כשהם כן היו הם היו עייפים שכבר לא היה להם אינטרקציה איתי בכלל, הם היו יותר מידע חשובים לי בזמנו, כאב לי" כיווצתי את אגרופי בכעס רק מלהזכר בזה.
"אני חיפשתי את המשפחתיות, לא מצאתי את עצמי באותו הזמן ואז היא הגיעה, בתחילת שנת הלימודים, רונה" חייכתי מלהזכר בה. היה קשה לפספס את זיק הקנאה בעיניה של אליה.
"היא גרמה לי לחייך, היא תמכה בי, הצחיקה אותי, הייתי נמצא איתה בכל שעות היום, כבר לא הרגשתי בחוסר כמו שהרגשתי לפני כן, עם הזמן התאהבתי בה.. אבל עדיין, לא הייתה לי את המסגרת המכוונת של משפחה" אמרתי עוצר בכדי לקחת אוויר.
"ואז יום אחד רבנו, ריב מטורף אני בקושי זוכר על מה. חוץ מרונה לא היה לי פאקינג אף אחד. הרגשתי שהעולם קרס. הרגשתי שאין לי יותר סיבה לחיות.
החלטתי לחזור הביתה, רציתי לדבר עם אבא שלי אבל כמו תמיד הוא לא היה בבית וכך גם אמא שלי, אף אחד לא היה שם. אף אחד"
ניסיתי לפענח את מבטה של אליה. לא רציתי שהיא תכעס עליי.
"באותו הערב החלטתי לבוא אליה לבקש סליחה, היא לא הכניסה אותי הביתה.
אז בבוז מוחלט התחלתי ללכת חזרה הביתה בשעות המאוחרות של הלילה וראיתי חבורה של גברים יושבים ליד אחד הסמטאות ומעשנים. לא עניין אותי והמשכתי ללכת, עד שאחד מהם עצר אותי--" "מה הוא אמר לך?" קטעה אותי אליה.
"הוא צעק לי לבוא אליו. הסתובבתי לכיוונו הוא התקרב אליי והציע לי לשבת איתם" עניתי לה והיא הנהנה. "התנגדתי מן הסתם, לא היה לי כוח לאנשים רציתי לחזור הביתה ולא לקום בחיים. חזרתי הביתה"
אליה הסתכלה עליי ללא הבנה, בטח למה הזכרתי את זה בכלל.
"יום למחרת באתי אליה שוב באותה השעה, היא לא פתחה לי את הדלת אז חזרתי הביתה בכאב ושוב ראיתי את אותם גברים יושבים ומעשנים באותו המקום ועוד פעם אותו האחד שצעק לי יום לפני קרא לי שוב, הסתכלתי עליו מתעלם ממנו וחוזר הביתה.
יום למחרת הכל קרה שוב וכך גם ביום למחרת.
כל יום שעבר הרגשתי יותר נורא ונורא" עצרתי בולע את הגוש בגרוני "רציתי למות"
אליה שילבה את את אצבעותיי ביחד.
YOU ARE READING
נקודת שבירה / גמור
Romanceבבת אחת הצמדתי אותה לקיר שם את ידיי בצידי גופה. "את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי. "אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה ומתחמקת ממבטי. "מה את אומרת על להפסיק לשחק איתי את המשחקים המפגרים שלך?" שאלתי בכ...
