נקודת שבירה / גמור

-10-

צליל שעון המעורר העיר אותי,
נאנחתי בעייפות.
היום יום ההולדת שלה.

קמתי מהמיטה מתחיל להתארגן. לא השקעתי יותר מידי, לקחתי גינס קצר ואיזו חולצה אקראית שהייתה זרוקה לי בארון. הייתי הפוך לגמרי.
ציחצחתי שיניים ובהיתי בדמותי במראה, הזיפים שלי ארכו מעט אך אני לא יותר מידי שעיר.

שטפתי את הפנים מנסה להיות הכי בסדר שאפשר אבל לעזאזל על מי אני עובד?
היום הזה עומד להיות נורא בדיוק כמו החיים שלי.
היום הולדת הקודם שלה היה בין הימים הכי מאושרים בחיים שלי... ועכשיו? זה כלום.
אך ורק כאב.

ירדתי למטבח וסווטלנה כמו תמיד עמדה ובישלה, הבית היה מצוחצח.
"את ניקית פה הכל?" שאלתי כבר מרגיש את התחושת בושה מחלחלת בכל פינה בגופי בעודי נזכר איך הבית היה נראה אתמול אחרי שכולם הלכו ממני.
היא חייכה אלי בנחמדות "כן אבל עזרו לי" ענתה בעדינות, נאנחתי בכאב, לא הרגשתי נעים.
"אני מצטער" סווטלנה חייכה מתקרבת אליי.
"לפעמים אתה שוכח שזאת העבודה שלי, משלמים לי בשביל זה" הסבירה לי תופסת בידי בדאגה, הינהנתי קצרות רק רוצה להעלם מהסיטואציה.

סווטלנה חיבקה אותי ומנסה להרגיע אותי "אל תאשים את עצמך, זה יום קשה ואתה תשרוד אותו כמו ששרדת עד עכשיו" היא החזיקה את ראשי נמוך ככה שהיינו בקשר עין.
"זה רק עוד יום מתוך רבים, תזכור את זה" היא אמרה במבטא רוסי ברור, הינהנתי זז אחורה.

נועה כבר בבית ספר היא הלכה עם חברים באוטובוס ככה שאני נוסע לבד.

הרכבתי את משקפי השמש שלי והתנעתי את הרכב אך צלצול טלפון הפריע, הרמתי את הטלפון ושיחה מדניאל התגלתה לפני.
ניתקתי מתחיל לנסוע, אין לי עצבים היום לאנשים ולדיבורים, שהיום יגמר מהר וזהו.
החנתי את הרכב ונכנסתי לחצר. כאשר עברתי מבטם של כולם נחת עליי, כאילו הוציאו אותי הרגע מהאח הגדול.
כבר התרגלתי למבטים של כולם... אולי זה מתוך סקרנות, אולי זה לראות אם יש משהו חדש, אולי זה סתם עוד ניסיון גרוע למשוך את תשומת ליבי.
אבל מה שבטוח זה ששום דבר מכל זה לא מעניין אותי ברגע זה.
שום דבר.

התקדמתי למחששה, אני חייב לגלגל אחת לפני השיעור. התיישבתי לבד על הספה הקרויה מגרד את עורפי. גילגלתי סיגריה בודדה, יש לי גם קופסא זה תלוי מה מתחשק לי באותו הרגע. הוצאתי מצית מכיסי האחורי והדלקתי את הסיגריה.

בעודי שואף את הדבר הקסום הזה שמרגיע אותי כל פעם מחדש, עצמתי את עייני נהנה כמה שאפשר מהרגע עד שקול צווחני ומעצבן נשמע "עומר! תקשיב רציתי להתנצל על ההתנהגות שלי במסיבה! הייתי כל כך עצבנית ופגועה והוצאתי הכל עליך והאירוניה היא שאתה בכלל רק ניסית לעזור!״ אליה התחילה עם החפירות, חיוך גדול וגומה אחת בצד שמאל, היא כל כך יפה.

לקחתי שאכטה והסתכלתי על העננים.
"אתה לא עונה אדון וואיט!" גיכחתי ונעצתי את מבטי בעייניה "שמעתי, עוד משהו? יופי לכי" עניתי בזלזול. היא קימטה את מצחה ללא הבנה "אני רק ביקשתי סליחה, אתה לא צריך להגיב ככה!" אמרה מתקרבת אליי ואני התאפקתי לא להשתגע. אין לי עצבים עכשיו.