EPILOGUE

10.9K 392 110
                                    

//כמה חודשים אחריי//

"ארזת הכל?" שאלה אליה בעודה יושבת על המיטה ומסתכלת על הרשימה שהכינה לי.
"כן אמא" גלגלתי את עיניי. "אוף אני לא רוצה שתלך" רטנה אליה.

"עכשיו אני מתחרטת שבמקום להתגייס ולהיות אותך בחרתי ללכת לעבודות שירות" היא ממלמלת עצובה בעודי מצחקק. "את עושה משהו חשוב" הסברתי לה בחיוך מחבק אותה, לאחר כמה שניות היא זזה אחורה "נכון נו אני יודעת שזה חשוב בית ספר לצרכים מיוחדים אבל הייתי יכולה להתגייס איתך ולהיות איתך ביחד" נאנחה בעצב. "זה לא שהיית איתי באותו בסיס, להזכיר לך שאני הולך להתגייס ליחידה קרבית צבאית, בניגוד אלייך  שאת.. שאת בת" אמרתי בגאווה.

"אתה לא אמרת את זה עכשיו" פערה את פיה, אני מודע לכמה היא שונאת את זה שאני שוביניסט, היא רק לא מבינה כמה שזה בצחוק. "רק שתדע לך, שאני הייתי יכולה להלחם הרבה יותר טוב ממך" שילבה את ידיה.

בת 18 ועדיין מתנהגת כמו ילדה בת 4.
"אה כן?" התגרתי. הכל מתקדם לפי התוכנית. "כן" נשארה בשלה. כמו שציפיתי, עקשנית קטנה.

"אוקיי אז בואי נראה אותך מולי" קמתי דוחף את התרמיל הגדול הצידה ברגלי ונעמד מולה.
היא קמה מהמיטה מחויכת.
"אתה תראה שאתה עוד שנייה תבכה כמו נמושה על זה שקרעתי אותך" אמרה וגיחכתי. "מי שמצליח לדחוף את השני יותר מהר אל מאחורי הקו מנצח" אמרתי משתמש בידית הארוכה של התרמיל בתור גבול.
"קטן עליי" העיפה את שיערה אחורה בגאווה. צחקתי עליה בלב.
"שלוש, שתיים, אחת, ו" אמרתי אוחז בכתפיה, היא אוחזת בכתפיי ומנסה לדחוף, בהתחלה נשארתי במקומי, הקטנה הזאת לעולם לא תצליח לדחוף אותי, אחריי כמה שניות, ויתרתי לה ונפלתי אחורה ב'טעות'.
"אמרתי לך!!! חלשלוש, זה היה קל" השוויצה, תמימה.

התכופפתי מחבק את בטני כאילו כואב לי. "עומר אתה בסדר??" רצה אליי והתכופפה.
"סליחה זה היה חזק?!" שאלה ברצינות. מצחיקה.
"א-אני בסדר" זייפתי את קולי.
היא קמה והושיטה לי את ידה לעזרה.
זאת ההזדמנות שלי, כשתפסתי את ידי בשלה משכתי אותה בחוזקה אליי, היא צעקה בהפתעה נופלת עליי.
התגלגלתי מעלייה בעודי מתפקע מצחוק. "זבל איך אתה תחמן" אמרה מנסה להשתחרר מאחיזתי. "מי הכי חזק?" שאלתי לא נותן לה לזוז עד שהיא תגיד. היא ניסתה לדגדג אותי ללא הצלחה "אוי נו שכחתי שאתה לא רגיש" אמרה מגלגלת את עינייה. "נו מי הכי חזק?" שאלתי מקרב את אוזני. היא גנחה בכעס "אתה אתה עכשיו תן לי לקום" אמרה מוותרת.

שחררתי אותה עוזר לה לקום.
"פאק תראה מה השעה!! אתה צריך תכף לצאת" הסבירה מתחילה להכנס ללחץ "אני אלך להכין לה טוסט" הוסיפה במהירות רצה למטבח. יצאתי גם אני שומע רעש מהסלון, נועה ודניאל ישבו על הספה מפטפטים. "נועה" אמרתי מושך את תשומת ליבה, היא הסתובבה אליי בחיוך, הילדה הזאת גדלה. "עומר אתה הולך?!" היא שאלה כאשר קלטה את המדים שלבשתי, הינהנתי בחיוך מתקרב לחבק אותה. היא קפצה עליי בחיבוק "אני אוהבת אותך, תשמור על עצמך. אם יקרה לך משהו אני אמות" אמרה בעצב מעורבב באהבה מניחה נשיקה על הלחי שלי.

דניאל קם גם כן מחבק אותי "בהצלחה אחי, שמור על עצמך" אמר תופך על גבי. זזתי אחורה "עליי, שמור לי על נועה אע?" שאלתי כבר רגיל לזה שהם ביחד... כבר המון זמן.
הם נפרדו פעם אחת, אני תמיד נזכר בזה כשאני רואה את הצלקת הקטנה שמקשטת את מצחו של דניאל. היה איזה עיניין עם אמא שלו... לא התעמקתי, רק טיפלתי. "ברור אחי, הכל טוב" אמר ובול בזמן אליה נכנסה לסלון בלחץ כשהיא מרימה בקושי רב את התיק הטיולים הענק שעל גבי "עומר נווו הם בחוץ קח את הטוסט ואת התיק וצא החוצה" אמרה לחץ, הלכתי במהירות מוריד ממנה את התיק ושם עליי.

לקחתי ביס מהטוסט "הדבר היחיד שאת יודעת להכין נסיכה יפה" אמרתי בצחקוק מניח נשיקה על שפתייה יוצא החוצה בזמן שהיא ממלמלת כמה קללות.

ברגע האחרון דניאל רץ אליי, הוא הסתכל אחורה לבדוק שאליה לא מקשיבה ואמר "הטבעת שהזמנת, אמורה להגיע מחר, אני אשמור לך עלייה" אמר בשקט, חיוך מידית עלה על פניי.
הטבעת.

"מצוין, תשמור שהיא לא תראה אותה"  אמרתי, דניאל הינהנן שולח לי קריצה.
התקדמתי לעבר האוטובוס כאשר חיוך מטומטם תקוע על פניי.
היא עומדת להיות שלי ואני שלה לתמיד.

אני פאקינג מאושר.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
באמת שהיה לי מדהים לעלות לכם את הסיפור הזה!! אני אוהבת את כולכם ומקווה שאהבתם והתחברתם לסיפור.
לא לברוח לי! תכף יעלה הפרק הראשון של הסיפור הבא והוא באמת מדהים.
😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍
תצביעו ואני באמת אשמח לשמוע ביקורת על הסיפור.

                               ❤️

נקודת שבירה / גמורWhere stories live. Discover now