נקודת שבירה / גמור

-4-

קמתי מצליל השואב אבק כאשר אני ודניאל שפוכים על הספה לידנו יש בקבוקי בירה גמורים ומלא פיצוחים.
סווטלנה התחילה לשאוב את השטיח. "סווטלנה תכבי את זה" מילמלתי מתוך שינה "תראה איזה בלגן עשיתם חייב לנקות ואתם תקומו יש לכם בית ספר" היא אמרה במבטא הרוסי שלה.

קמתי לישיבה על הספה והתחלתי להעיר את דניאל "קום יא חמור" ניערתי אותו "נו מהה מה מה אתה רוצה" הוא מילמל וקם, "כולי תפוס" אמרתי בעייפות וניסיתי לשחרר את הצוואר שלי.

התלבשנו בזריזות והתארגנו, נועה הייתה כבר מוכנה שירדנו מהחדר.
נשקתי לראשה כמו כל בוקר "אכלת נוני?" אמרתי בקולי הקר, כשאני איתה אני מנסה לשנות את הקול הזה אבל אני פשוט לא מצליח, זה הפך להיות הקול הקבוע שלי. "כן סווטלנה הכינה לי טוסט"
עלינו על הרכב ונסענו לבית ספר.

"אתה חייב להפסיק לנסוע כלכך מהר זה מסוכן" נועה אמרה לי כשנכנסנו לבית ספר "נסעתי הפעם ממש לאט ותראי מה קרה בגלל זה! איחרנו בחצי שעה" היא הרימה גבה "עומר אנחנו איחרנו כי אתה ודניאל השתכרתם אתמול בלילה כמו שני מפגרים" לא היה לי כוח לנידנודים שלה על הבוקר "טוב טוב יאללה לכי לשיעור שלך ואם עושים לך בעיות תלחשי למורה באוזן על התירוץ עם אבא ואמא" היא הינהנה והלכה.

דניאל נכנס למתמטיקה וכך גם אני, אבל אני ב5 יחידות ודניאל ב3.
שלא תבינו לא נכון אני גרוע במתמטיקה אבל ההורים שלי משלמים לבית ספר בוכטות בשביל שאני אהיה ב5 יחידות בכמעט כל המקצועות והמורים לא מורידים אותי כי הם מרחמים עלי, אני שונא שמרחמים עלי
.
נכנסתי לכיתה וחצי מהתלמידים בהקבצה התחלפו חלק פרשו באמצע ל4 יחידות והצטרפו גם חדשים שלא זיהיתי. "בוקר טוב עומר" המורה אמר לי בטון מאופק.
"בוקר טוב שמוליק" אמרתי בקול אדיש "רק התחלנו שנה וכבר האיחורים שלך? איזה תירוץ מופרח יש לך הפעם?" חשבתי רגע על תירוץ ממש לא הגיוני שיקרה ואמרתי "עשיתי קפיצת בנגי בתוך הר געש פעיל בשוודיה בשביל לחלץ כמה ילדים שהיו ממש בתוך ההר געש אבל למזלנו לא בתוך הלבה, כשחליצתי אותם והחזרתי אותם להורים שלהם ישר רצתי לשיעור הזה מרוב שאני אוהב מתמטיקה ואותך שמוליק אני אוהב אפילו יותר!"

כל הכיתה צחקה וכמה בנות קרצו לי.
מגניב אתן יודעות לקרוץ, רוצות כיף? לא הבנתי.

התחלתי ללכת למקום שלי אך איזה ילד חנון ישב לי במקום והשפיל את ראשו "מזה? אני מדמיין או שאיזה גמד יושב לי במקום?" כל הכיתה גיכחה. "א...אא..אאא" הוא גימגם "א..א...אאאא..אאא?" חיקיתי אותו וכולם צחקו, "יאללה יאללה טוס לי מהמקום"

הוא קם מיד אך קול כועס עצר אותנו "המורה ככה אתה נותן לבן אדם הזה לרדת עליו? זה לגמרי לא הגיוני, הוא בסך הכל לא ידע שזה המקום שלו, למה אתה מעדיף ילדים מסוימים על אחרים? זה החינוך שאתה מלמד אותנו?" הסתובבתי לראות מי הילדה שחושבת שהיא יכולה לדבר אלי ככה.

באתי לצעוק אליה אבל כשקלטתי מי זאת השתתקתי במקום, זאת הילדה מאתמול.
"אני לא עושה העדפות לאף ילד" שמוליק אמר בקול סמכותי "כן אז מה זה מה שקרה עכשיו עם הדוחה הזה?" כולם שתקו, הם ידעו שאני אצא אליה אבל אני קפאתי, זה הרגיש לי כמו לצאת על רונה.

"אז איפה אני אשב עכשיו אה?" שאלתי בקול קר וחסר רגש, מה שהיה קשה כי אני רק רוצה להסתכל על הריצפה ולחבק אותה, להגיד כמה התגעגעתי,
אבל. זאת. לא. רונה.

היא ענתה "לידו יש מקום פנוי תשב איתו!" "אין סיכוי שאני אשב ליד הגמד הזה" היא גילגלה את עייניה, "טוב אליה הבנו, סתמי כבר תפה, אם זה כזה חשוב לך תעברי את לשבת ליד החנון" איזה פרחה שזייניתי כמה פעמים אמרה.

"באמת הייתי עוברת לשם אבל אני לא יכולה לשבת רחוק מהלוח, זה רפואי" "טוב ילדים זה מספיק! נעמה תעברי את ליד אורי" נעמה זאת איזה ילדה שישבה ליד אליה ולחנון קוראים אורי? שמוליק המשיך לדבר "ואתה עומר תעבור ליד אליה" "מה?!" אני ואליה אמרנו ביחד.
"זה לא נתון לויכוח, תשבו בבקשה אתם מפריעים לכל הקבוצה ללמוד" הינהנתי במהירות והתיישבתי ליד אליה.

היא זזה קצת לצד בשביל להיות כמה שיותר רחוקה ממני, זה כאב לי, אבל אני אפילו לא מכיר אותה, היא פשוט כלכך דומה לה.

"היד שלך בשטח שלי" אליה אמרה לי בכעס כמו ילדה קטנה, "את רצינית? זה השולחן של שנינו" היא נעצה בי את עייניה "קודם כל זה השולחן שלי דבר שני אתה לא מכיר את חוק החצי?" היא שאלה בחוסר סבלנות.
"לא" עניתי, היא לקחה את העפרון שלה וציירה קו בשולחן "לך אסור לעבור לשטח שלי ולי אסור לשלך?" גיכחתי.
"את רצינית? זה פאקינג שולחן" שאלתי המום.

"אני נראת לך לא רצינית?" "טוב אז למה השטח שלך יותר גדול משלי?" לקחתי מחק מהקלמר שלה ומחקתי את הקו. "מה אתה עושה?" היא אמרה כנראה בקול רם מידי, "עומר, אליה שקט" שמולק העיר לנו והמשיך לכתוב תרגילים על הלוח.

אליה ציירה מהר קו והעתיקה את התרגילים למחברת. ניסיתי להציק לה וציירתי מלא שטויות על השולחן שלה 'בשטח' שלי.
"מה אתה עושה?!" אליה צעקה עלי.

"עומר ואליה זו האזהרה האחרונה!" שמוליק אמר כועס לוקח כמה שניות עד שהוא חוזר לכתוב תרגילים על הלוח.
"תמחק את זה עכשיו! זה השולחן שלי" אליה לחשה בעצבים.
"אבל זה השטח שלי, לא שלך. שכחת?" שאלתי בצחקוק מחזיר לה באותו המטבע.
עינייה התרחבו בהלם "זה לא השטח שלך וזה גם לא השולחן שלך!" צעקה וזה כבר היה הקש האחרון.

"עומר ואליה מספיק צאו מהכיתה עכשיו" שמוליק אמר מצביע לכיוון הדלת, בלי להתלונן יצאנו החוצה.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
מי פה מכירה את חוק החצי???
עולה עכשיו עוד פרקקקק