נקודת שבירה / גמור

-41-

המשך נקודת מבט- אליה

הדרך למועדון הרגישה לי כמו נצח. גיהנום.
נכנסנו לתוך המועדון החשוך וקול מוזיקה מחריש אוזניים נשמע, מצוין! ככה אני לא צריכה לשמוע את ההערות המיניות של דורון.
אורות צבעוניים היבהבו בלי סוף והקור של המועדון הקפיא אותי.
אני לא הכי אוהבת מסיבות, הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לעלות על מטוס למקום נידח שדורון לא יוכל למצוא אותי בו.

הלכנו לעבר הספות ובדרכנו לשם כמה בנים הסתכלו עליי בחיוך משמיעים קולות של... קופים?
ופשוט... טוב, סתומים.
ברגע שדורון קלט את זה הוא קירב אותי אליו ברכושניות ושלח להם מבט מצמית.
הוא הכאיב לי, הוא לא עומר.

"אוו אתם כאלו חמודים, אין אין תאמינו לי כשאני אמות ימנו אותי להחליף את קופידון" גילי אמרה מסתכלת עלינו בחיוך גאה.
ציחקקתי בזיוף. מטומטמת.
"גילי בואי נרקוד" אמרתי מתחננת בעיניי שתסכים. היא שלחה לי מבט תוהה ולאחר כמה שניות הסכימה "יאללה בואי, איתי תלך לשתות משהו עם דורון" פנתה לאיתי והלכה איתי לעבר הרחבה.

השירים עברו ועברו רקדנו וכבר איבדתי תחושת זמן. התחלף המוזיקה לשיר שאני וגילי מתות עליו, אפשר להגיד השיר שלנו "אומיגאד" גילי צעקה מתחילה למשוך בידי ולרקוד. "באתי ולך נשבעתיי הכל אנסה ואעשה ואמרת לי תלך" צעקנו ביחד "את משחקת פה על חבל דק ואם הלכת אללה מעק אללה אללה מעק" שרנו לצלילו של מאור אדרי.
חיוך ענק עלה על פניי.

מה צריך יותר מריקודים וחברה הכי טובה?
השיער שלי התנופף באוויר ומלא אנשים מזיעים נדבקו לגבי.
זיעה קרה ירדה ממצחי והרטיבה את פניי. "ניראל ונטע בבר בואי נלך" גילי צעקה באוזני, הינהנתי ואספתי את שיערי לגולגול מרושל מרוב חום.

"הופה הופה מי אלווו" אמרתי בחיוך, ניראל ונטע הסתובבו אלינו, חיבקתי אותן וכך גם גילי. "מתי הגעתן?" נטע שאלה, גילי ענתה לה ואני בינתיים הזמנתי שתייה "אפשר וודקה באשכוליות?" פניתי לברמן שבמהירות הינהנן והלך למזוג לי.
אני צריכה לשכוח ולהשתחרר היום.
"בואו נרקוד" ניראל אמרה לבנות מתעלמת לחלוטין מקיומי, אף פעם לא אהבתי אותה. בזמן האחרון היא מתנהגת אליי דוחה, אין לי מושג למה.

הן הסכימו איתה מיד. "אני התעייפתי מכל הריקודים, לכו אתן" אמרתי להן מתעלמת מזה שהיא בכלל לא שאלה אותי. לאחר ויכוח קצר על זה שאני לא אשאר לבד הן הלכו לרחבה. התיישבתי מוציאה את הטלפון מהכיס מדפדפת באינסטגרם.

חשבתי שאני אראה פה את עומר, טוב הוא תמיד בא באיחור למסיבות. אוח למה אני יודעת את זה עליו?
גנחתי בעצב, אני מתגעגעת אליו.
"חיפשתי אותך" קול צרוד נשמע מאחוריי.

הסתובבתי בבהלה ודורון עמד מולי.
הסתובבתי בחזרה בוחרת להתעלם ממנו ולחכות בשקט לשתייה.
"בדיוק עשיתי פה סיבוב לראות את המקום אבל לא הספקתי לעבור בשירותים, תבואי לבדוק אותם איתי?" שאל בחיוך שובב .
הסתכלתי עליו ללא הבנה.
לאחר כמה שניות הבנתי מה הכוונה שלו ומבט המום עלה על פניי "אני אוותר" עניתי בגועל. "בטוח? אני אשמח לזיין אותך בשירותים, אמרו לי שנקי שם" אמר ופי נפתח בהלם. "טוב, כמובן שאחרי שנסיים שם כבר לא יהיה נקי, יהיה מלוכלך" הוסיף בצחקוק.
"תלך מכאן" אמרתי בשקט.
"אם תבואי איתי" ענה במהירות נצמד אליי מעט. "יש בעיות?" קול גברי נשמע מאחורי דורון.

דורון זז לראות מי זה ובאותו הרגע הקלה שטפה את גופי.

דניאל.

"אתה צריך משהו?" דורון שאל באדישות.
"לא, אני פשוט מופתע שהיא עדיין לא נתנה לך אגרוף לפרצוף" דניאל אמר בחיוך "כנראה היא יותר נחמדה ממני" הוסיף ומיד לאחר מכן אגרופו של דניאל נכנס לפנים של דורון.
קמתי מהכיסא במהירות, גופי רעד ועיניי היו נעוצות במקרה.

אנשים זזו אחורה במקום לעזור, מטומטמים.
דורון החזיר לו מכות, הוא התפתח מאותה התקופה שהיינו בקשר.
דמעות קטנות זלגו על פניי, דורון עלה על דניאל מכניס את אגרופו לפניו שוב ושוב "די תעזוב אותו בבקשה" אמרתי בבכי מנסה לתפוס בדורון מהגב אך מרפקו נכנס לפניי. עפתי אחורה בכאב.

דורון הסתובב להעיף בי מבט וחזר הרביץ לדניאל, לא אכפת לו שהוא פגע בי.
קמתי פעם נוספת וניסיתי לעצור אותו "די בבקשה אני מתחננת" אמרתי מתעלמת מהכאב שבער בלחי שלי.
הבנתי שזה מיותר וחזרתי אחורה בכאב, הוא חזק ממני.

עוד אגרוף ועוד אגרוף.
אחרי שהוא סיים את מלאכתו הוא קם מדניאל ששכב על הרצפה בלי לזוז
נצמדתי לקיר של הבר "קומי" צעק, הדמעות המשיכו לרדת. "אמרתי קומי!" צעק הפעם יותר חזק.
"ל..לא" מילמלתי בבכי, הוא התנשף בעצבים ומשך אותי בבת אחת מהשיער לעמידה. "די תעזוב אותי" צעקתי מנסה לשחרר את האחיזה שלו בשיערי. הוא התעלם.
כאשר הוא משך אותי החוצה מהמועדון קלטתי במבטי את דניאל בוהה בנו, הוא בא לעשות משהו עם גופו אך בשלב הזה כבר נזרקתי למאחוריי המועדון.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

אהבתם את הפרק? תגיבווו ותצביעו❤️
שבת שלום🌸