"אני רוצה שתבטיח לי" אליה אמרה בעודה מלטפת את שיערי על הספה בסלון ביתי.
"מה?" שאלתי ללא הבנה.
"אני רוצה שתבטיח לי שגם אם יהיה קשה ויהיה. אנחנו לא ניתן לשטויות להפריד ביננו" היא ביקשה בקול שקט. "אני לא אתן לך יותר ללכת, אני נשבע לך" אמרתי ברצינות גמורה "תתכונני לסבול אותי המון זמן" הוספתי בצחקוק. היא התקרבה אל פניי והניחה נשיקה יבשה על שפתיי וזזה אחורה בחזרה.
שלחתי לה מבט לא מרוצה. "מה?" היא שאלה מצחקקת.
"מה זה החרא הזה, בואי בואי לפה" דרשתי תופס את ראשה ומקרב אותה אליי.
שפתיינו התחברו ונעו ביחד בקצב אחיד.
מפה לשם כמעט החולצה של אליה הייתה נזרקת על פינה בסלון אבל נועה החליטה להיכנס הביתה ולהפריע לנו באמצע.
"מה יש לאכול?" היא שאלה בקור.
"פסטה עם שמנת פטריות" עניתי ולאחר שניות פרצופה של נועה התמלאו בגועל.
היא מילמלה איכס והלכה למטבח.
"מה יש לה?" אליה לחשה לי באוזן בשאלה. "סתם היא עדיין כועסת עליי על מה שקרה עם דניאל" עניתי כאילו זה מובן מאליו, אבל זה לא. זה לא מובן מאליו.
"מה היה עם דניאל?" היא שאלה ללא הבנה.
"שכחת יא גוש טמטום?" שאלתי מצחקק דוחף אותה ממני מעט. "וואי סתום ת'פה ילד מעצבן. אנחנו היינו בריב באותו הזמן אז מאיפה לי לדעת מה קרה" אמרה בזלזול זורקת עליי כרית מהספה. "שששש... שנועה לא תשמע זאתי הפכה להיות כמו קומקום. היא לאט לאט מתחממת ואז בום!" הסברתי בלחש בעוד שאליה מתפקעת מצחוק. "טוב תספר לי כבר" היא דרשה בכעס.
סיפרתי לה מההתחלה ועד הסוף, לא הצלחתי לפענח את ההבעה שלה... מה היא חושבת?
"מה שעשיתי היה נכון לעשות?" שאלתי את אליה מתפלל לתשובה חיובית.
"אני לא יודעת... זה מסובך" היא ענתה לי נושכת את שפתייה. "חוץ מזה אני לא יכולה ככה לחשוב על בטן ריקה, אני רעבה" אמרה לי שולחת לי מבט מרומז לזה שהיא רעבה. "נו מצוין תאכלי אותי" אמרתי בחיוך שובב.
"אני עוד שנייה מקיאה עליך יא גועל נפש" אמרה בגועל נעמדת ומסדרת את חולצתה שזזה מעט "אני הולכת לשים לי לאכול" אליה אמרה תופחת על בטנה "אתה בא איתי לאכול?" הוסיפה בשאלה.
נעמדתי גם אני "אני הולך לשירותים" אמרתי מרים את גבותיי "אני צריך ללכת לפרוק כמה ארגזים" הרמתי את גבותיי.
היא הסתכלה עליי ללא הבנה עד שפרצוף נגעל עלה על פנייה "די די אבל למה אתה אומר ליייי" אליה אמרה זזה ממני אחורה, צחקקתי הולך לשירותים בעוד שאליה מתקדמת למטבח.
עברתי את נועה שישבה בשולחן אוכל ושלחה לי מבט כועס, זה כואב לי אני מודה אבל בעוד כמה ימים או שבועות היא תבין שעשיתי את זה בשבילה... נכון? נכון
יצאתי מהשירותים מחזיק בבטני, אכלתי משהו לא טוב.
התקדמתי למטבח אך עצרתי כאשר שמעתי את אליה ונועה מדברות. "נועה את מבינה שעומר בסך הכ'" היא עצרה. "בסך הכל מה?" שאלה נועה. "עזבי זה לא ענייני, זה בינכם לא הייתי צריכה לפתוח את זה" אמרה בנימה מתנצלת.
YOU ARE READING
נקודת שבירה / גמור
Romanceבבת אחת הצמדתי אותה לקיר שם את ידיי בצידי גופה. "את רוצה לשחק איתי?" שאלתי משועשע מרים את גבותיי. "אני באמת שואל, את מנסה לחרפן אותי?" היא הסתכלה הצידה, מקמטמת את מצחה ומתחמקת ממבטי. "מה את אומרת על להפסיק לשחק איתי את המשחקים המפגרים שלך?" שאלתי בכ...
