נקודת שבירה / גמור

-39-

היא הסתכלה עליי המומה, דמעות עדינות ירדו במהירות מעייניה ומצאו את דרכן לרצפה. אלוהים איך החזקתי את עצמי לא לנגב אותן.

נשמתי עמוק מביט מטה, אני לא יכול להסתכל עליה ככה. "אולי זאת הבעיה" אליה אמרה שוברת את השקט. הסתכלתי עלייה בתהייה, למה היא מתכוונת?

"אולי הדרך שלך זו הבעיה" הרמתי את מבטי אלייה יוצר קשר עין שנשבר תוך שניות ספורות. "אני לא יכולה לשנות אותך ואני גם לא רוצה, אבל איך שאתה פותר בעיות פשוט.... אני... אני לא מסוגלת יותר! לא משנה מה אחי עשה לך זו לא הדרך".

היא צוחקת עליי? אח שלה פאקינג פירק את נועה ואני לא מצטער על מה שקרה לו ואם היא לא הייתה אחותו הוא היה מאושפז.
היא לא מעריכה את זה?

"הדרך שלך והדרך שלי שונות, אנחנו פשוט שונים" המשיכה בלחש.
לאן השיחה הזאת מגיעה?
"אני לא מסוגלת להיות לידך בידיעה שאתה הרבצת לאח שלי הקטן ואין לך חרטה על זה, אני פשוט לא מסוגלת" אמרה בכאב והדמעות שכבר התייבשו הגיעו שוב ושוב ושוב. "אליה...?" שאלתי מפחד מהמשך.

"אני מצטערת עומר אבל.. זה פשוט לא טוב זה צריך להיגמר. סופית" אמרה בכאב הולכת מהמקום ומשאירה אותי המום.
נשארתי שם עוד כמה דקות מנסה לעכל.
היא נפרדה ממני.

'סוף סוף זה נגמר' הקול של רונה נשמע בראשי.
'כל הכאב שגרמת לי חזר אליך, קארמה'
גילגלתי עיניים לעצמי, כל כך הרבה זמן נעלמת לי מהראש ועכשיו את חוזרת? ברצינות?

אני לא בן אדם שבוכה...
זה מראה על שבירה.
אני שונא להישבר.
אני שונא לבכות.
אני שונא את זה.

יש שלושה סוגים של דמעות

הראשונה: דמעות שיורדות במטרה לנקות את העין, הן משאירות את העיניים רטובות ומשמנות את האיזור כל קצת זמן.
השנייה: דמעות שיורדות כתוצאה מגירוי בעין, לכלוך, אבק... אנחנו משפשפים את העין ומרטיבים.
הסוג האחרון אלו דמעות שמופרשות כתוצאה מרגש כלשהו... לרוב כאב רגשי או פיזי שמתלווה בהתייפחויות ורעד.

הסוג דמעות שרוצה לרדת עכשיו זה השלישי.
הסוג שתמיד רוצה .
וכמעט תמיד.... מצליח .

נקודת מבט- אליה

שבועיים.
שבועיים שלמים עברו.
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לטובה, כל מה שקרה לטובה.
אני לא רוצה להישבר ולחזור אליו, מה אח שלי יגיד על זה? איך אני יכולה להיות בקשר רומנטי עם בן אדם שהכה את אחי?
זה מתסכל, התחושה הזאת מתסכלת, כאילו הכל כבר חסר טעם.
עומר ניסה כמה פעמים לשכנע אותי לתת לנו עוד הזדמנות, לקשר שלנו, אני כבר רגילה לעקשנות שלו ככה שזה לא יותר מידי עבד עלי.

התהלכתי בלובי בית הספר בחיפור אחר הכיתה שגילי למדה בה עכשיו וזה היה בהחלט קשה, העברתי יד בשיער מנסה לסדר את כל הבלגן שיש לי על הראש- תלתלים.
הרמתי את מבטי מעלה והבחנתי בעומר מדבר עם איזו מישהי מהשכבה שלנו, היא נמרחה עליו וזה היה בהחלט שקוף. הצביטה לא שכחה לבוא, בלעתי את רוקי והמשכתי ללכת קדימה אך לא הצלחתי לא להסתכל עליהם, היא ממש הניחה את ידיה עליו ונצמדה אליו, בשלב הזה הוא קלט אותי בוהה בו והנורא מכל קרה, הוא חייך חיוך צד מרושע.
לא הופתעתי, כבר שבועות אני דוחה אותו, כנראה כבר נמאס לו ממני, עומר חזר להיות אותו העומר הישן שכולם דיברו עליו.
נשמתי עמוק ועברתי אותו כשהוא רק התעלם ממני והמשיך לפלרטט עם אותה הנערה.

.

"די להיות כבדה נוווו" גילי אמרה ביאוש, נאנחתי בוהה בה מוציאה כמה ספרים מהלוקר, אחרי עוד דקות ארוכות של חיפושים מצאתי אותה ליד הלוקרים.
"תאמיני לי שהדבר האחרון שבא לי זה ללכת לחרא הזה" אמרתי בגועל, נחרדת מהמחשבה על המסיבה המטומטמת הזאת.
איזה מישהו ממש מוכר בעיר שלנו חוגג 18 והוא החליט להשכיר איזה מועדון ולהזמין את כל העולם ואישתו. הזכרתי כבר שהוא טחון?
"נווו יהיה כיף פליז!" התחננה מעלה על פנייה הבעה עצובה של... גור כלבים?

"נטע וניראל יבואו נעשה מלא פאן!" המשיכה לנסות לשכנע אותי בעודה נועלת את הלוקר ומלבישה את הכתפייה של התיק על גבה.
"אני מודה זה נשמע מפתה שנלך לשם כולנו אבל..." היא הסתכלה עליי בציפייה. "לא!" אמרתי בחיוך מסתובבת במהירות.

גילי הלכה במהירות מדביקה את קצב ההליכה שלי. "אני יודעת שאת רוצה להמשיך לשבת בבית כמו ילדה מנודה חסרת חיים לבכות שאת והקקה נפרדתם מול האנטומיה אבל תרשי לי להפתיע אותך! זה. לא. יקרה." קבעה לי בעליזות משלבת את ידנו ביחד.
"אנחנו נלך עכשיו אליי נאכל המון נעשה צחוקים ובערב נלך למסיבה, קפיש?" באתי לענות לשלילה אך היא אמרה במהירות "אוי לא שאלתי" גילגלתי את עייני.
היא כזאת מעצבנת לפעמים.

"בתור החברה הכי טובה שלך תפקידי הוא להכניס לך לראש שעומר חרא ושאת צריכה ילד טוב וחמוד בלי אקסית מתה ועבר הזוי" לא הגבתי לה, שנאתי להגיב לה כשמדובר ברונה.

לפעמים היא שוכחת שרונה הייתה בת דודה שלי, גם אני הייתי קרובה אלייה.
"תגידי חשבת פעם לעשות רישיון?" שאלתי את גילי כאשר הגענו לתחנת אוטובוס וקלטתי שהקו אוטובוס שאנחנו צריכות מגיע עוד עשרים דקות לפחות.
"הופה הופה תראו אותה! מאז שנפרדה מהחבר הטחון שלה עם הג'יפ היא גילתה מחדש את החיים האומללים של פשוטי העם" אמרה בהתנשאות משפשפת את עינייה בהתייפחויות קטנות כביכול בוכה.
"אוי סתמי כבר טיפשה" צחקקתי דוחפת אותה מעט.

אחרי חצי שעה מייגעת באוטובוס הגענו לבית של גילי. דיברתי מעט עם אמא שלה שדרך אגב פי אלף יותר חמודה מגילי ועלינו לחדר.
"טוב! אני אומרת בואי נארגן את הזמן שלנו נכון שנדע מה לעשות קודם וננצל את הזמן כמו שצריך!" אמרתי בהתלהבות האמת קצת מתעודדת מזה שאני פה איתה.

"או! את רואה, לגרסא הזו שלך חיכיתי, יאללה אני אומרת תמרחי לי לק בזמן שאני אחפש באינטרנט את הפרק הראשון של 'בשבילה גיבורים עפים'"
חייכתי לעצמי, כנראה שהייתי זקוקה לה.

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°

פרק לפני כניסת החג.  חובה.
תצביעו ותגיבוווו❤️❤️❤️
אוהבת המון🐷