נקודת שבירה / גמור

-6-

"שומע אני נראה לי עושה איזה משהו היום בלילה בגלל תחילת שנה" אמרתי לדניאל והוא הסתכל עלי מופתע "המסיבה לא שבוע הבא?" דניאל שאל בחשד.

"כן אבל ההורים שלי החליטו להגיע לסופ"ש" הסברתי "אני רוצה שהבית יראה פיקס כשהם יגיעו" הוספתי בשעשוע ודניאל ציחקק.
"לא נמאס לך אע?" הוא שאל כבר עייף ממני. "הם ישלמו על מה שהם עשו" אמרתי בקור והדלקתי את הסיגריה השנייה.

העפתי מבט לבדוק עם נדב ועידן לא שמעו את השיחה ושניהם היו מרוכזים בטלפון. "שומעים? אני מקדים את המסיבת פתיחת שנה להערב במקום חמישי" שניהם הינהנו במרץ וחזרו לטלפונים בטח להודיע לכולם.

ההפסקה נשמעה והילדים חזרו לכיתות.
אני ודניאל הסתכלנו אחד על השני "הביתה?" דניאל התפקע מצחוק כנראה מזה שהראש שלנו כלכך דומה "יאללה בוא יא סטלן נארגן את הבית שלך" קמתי דוחף את דניאל לעבר היציאה. השומר הסתכל עלי וישר פתח את השער כמו פחדן, זה השומרים שאנחנו צריכים לסמוך עליהם?

הגענו תוך עשר דקות לבית ואירגנו את הכל... זאת אומרת הקדמנו הכל.
הבעיה היחידה הייתה הדיג'י שהייתי צריך להתווכח איתו ולהזכיר לו מי אני בשביל שיוכל להגיע הערב.
כן כל זה ביום אחד, אני יודע שזה נשמע הזוי ולא הגיוני אבל ככה זה כשכל העיר מכירה אותי, אני יכול לעשות הכל בצ'יק ואני ועוד איך מנצל את זה עד הסוף.

לא סידרתי תמונות וחפצים יקרי ערך בשביל שהכל יהרס. "נראה לי סיימנו" דינאל אמר כאשר חיוך של הקלה עולה על פניו.
"איפה הגר---" "שששש אל תדאג, איזה ילד מביא" דניאל קטע אותי בלחץ, הינהנתי ויצאתי להתקשר לנועה.

'הלו?'
'נוני מתי את מסיימת?'
'עוד שעה כזה למה?'
'לכי לישון אצל חברה'
'לא נו עומר אני הולכת הביתה'
'זאת לא הייתה שאלה'

אמרתי ובזה סוגר את השיחה בעודה גונחת בכעס מעבר לטלפון.
••••

הבית היה מפוצץ באנשים והשעה רק 23:00.
שתיתי רק כוס אחת,
אני לא הכי אוהב לשתות אבל כשאתה בתקופה כזאת חרא בחיים שלך זה הדבר היחיד שעוזר, אה זה וסמים.
אבל אני לא נכנס לזה עכשיו.

התיישבתי בפינה והדלקתי סיגריה.
אנשים באו לדבר איתי רק להגיד שלום עד שניפנפתי אותם.
באיזה שהוא שלב המוזיקה הפכה לשקטה- סלואו.
דניאל התקדם לעברי כאשר בידו יש בקבוק וודקה והוא נראה מעט שיכור "תבוא לרקוד איתי?" שאל ב...חושניות?
"איכס זוז ממני יא גועל נפש" אמרתי בגועל דוחף אותו ממני, הוא התפרץ בצחוק ולקח לגימה מהוודקה שהחזיק בידו ככה נקי.
"אני מרגיש חוסר אהבה מצידך מה אני לא מושך אותך?" שאל מזייף בכי.
"מאחד עד עשר? מינוס שמונה" אמרתי חוטף את הבקבוק וודקה מידו ולוקח לגימה.
המשקה שרף את גרוני בעודו יורד מטה ומטה.

אני ודניאל יצאנו לשבת בחוץ עם כמה חבר'ה. נשענתי על הגדר בחצר של ביתי, דניאל ישב לצידי מדליק סיגריה.
"נו אז אני אומר לך שהזבל הזה הוריד לי נקודות בגלל הבירה" עידן סיפר בכעס על הטסט ה-200 שלו. "נו אבל מה אתה מפגר? אתה לא למדת מהפעם החמישים שזה קרה לך?" שאלתי צוחק. עידן התחיל לענות לי אך דניאל פנה אליי ובכך העביר את תשומת ליבי אליו "יש איזו אחת שלא מפסיקה לבהות בך" אמר מרים את גבותיו בשובבות.
הוא סימן לח מי זאת. היא ישבה במעגל ושלחה לי קריצה.
בחנתי אותה במהירות- שיער שחור פחם, עיניים ירוקות קטנות, היא נמוכה ממש נמוכה.
נחמד.

נשכתי את שפתיי בזדוניות "חותך אני מבין?" דניאל שאל אותי בלחש באוזן. "כמובן" עניתי לו מסמן לאותה הנערה לקום גם.
חיוך גדול מיד עלה על פנייה היא התקרבה אליי. "אפשר להציע לך משקה?" שאלתי בתחמנות. "בשמחה" ענתה לי מושכת אותי פנימה. "הושטתי לה בקבוק בירה והתיישבתי על אחת הספות בביתי, היא התיישבה עלי לוקחת לגימה מן הבירה.

היא הניחה נשיקה קטנה קרוב לתנוך שלי "עומר נכון?" שאלה בקול צרוד.
"ואת?" שאלתי אפילו שלא כל כך עיניין אותי. מה שעיניין אותי זה באיזה צבע התחתונים שהיא לובשת עכשיו.

"מיטל, אתה לא מכיר אותו.. אני מהמקיף א" הסבירה לי. הבית ספר הזה נראה לי בקצה השני של העיר. "אה... שמעתי חרא שם" מילמלתי בצחוק. "כן אבל זה לא שאני לומדת" ענתה לי כאילו זה מובן מאליו.
לאחר כמה שניות של שקט היא ניסתה לנשק אותי והצליחה. טעם של... וונגוך?
הדמות החמודה והתמימה נהרסה לה לגמרי בחלק שהאודם שלה נמרח על כל פרצופה וקצת מהחזה שלה ביצבץ מהשמלה הקטנה והצמודה שהיא לבשה, "בואי" אמרתי זורק את שארית הסיגריה לרצפה ומועך אותה.

תפסתי בידה מושך אותה במדרגות לכיוון החדר של ההורים שלי, נראה אם הם ירצו לישון במיטה הזאת מחר.
הפלתי אותה על המיטה בחוזק.
"אני על גלולות" אמרה כאשר באתי להוציא קונדום מכיסי, החזרתי את הקונדום לכיסוי וקרעתי את התחתונים שלה. התחלתי להוריד את השמלה שלה אך יבבות חלושות מהמסדרון הפריעו לי.

הדלת הייתה פתוחה, הסתכלתי לעבר המסדרון וראיתי מישהו מצמיד מישהי לקיר.
מה אכפת לי? שיהנה.
אין לי ראש כרגע בשביל לעזור.
המשכתי בעיסוקיי אך בכי חזק נשמע מהמסדרון עוד פעם. גנחתי העצבים והפנתי את מבטי לנער שהצמיד מישהי לקיר.
"בב..בקשה ת..תעזוב אותי" הקול הרועד הזה מוכר לי.
"אליה יפה שלי רק התחלתי"
אליה הוא אמר?
אליה שלי?
עייני השחירו.
הוא מת.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אז.... איך הפרק?
אני אשמח אם תצביעו ותכתבי לי ביקורת כנה.
אוהבת המון המוןןןןן⁦❤️⁩