נ.מ אמה:
השבוע עוד לא התחיל וכבר רבתי עם ניקי, אני מרגישה כל כך רע כי דניאל הוא זה שבאמצע כל זה. אני בחיים לא אאלץ אותו לבחור ביני לבין אמא שלו, אני רק מקווה שהיא לא תעשה את זה.
דניאל לקח אותי לעבודה, אני רוצה למצוא עבודה נוספת, עם כמה שזה כיף להישאר בבית ולהתבטל כל הבוקר די משעמם לי, למצוא עבודה נוספת ישאיר אותי עסוקה.
אני וג'וש קבענו שהפעם אני אעזור ללקוחות והוא יעמוד בקופה, כשמישהו מאיתנו מתעייף אנחנו מחליפים תפקידים.
כשהחנות לא הייתה עמוסה סיפרתי לג'וש מה קרה הבוקר עם ניקי
"יש לה מזל שזה לא הייתי אני" הוא אמר וצחקתי, סיפרתי לו על הפליטת פה שלי כשאמרתי תודה לאל שהיא לא אמא שלי ולפי ההבעה שלו זה היה החלק האהוב עליו בסיפור.
"אני מפחדת שהשנאה שלה אליי תתפשט והיא תתחיל לשנוא גם את קים" סיפרתי לו
"אני לא חושב, היא מבלה אצלם כל כך הרבה זמן, לא נראה לי שהיא מסוגלת לשנוא אותה" הוא ענה
יש לו נקודה.
החלפנו תפקידים והפעם אני עמדתי בקופה, ג'וש עזר לבחורה בלונדינית, שהייתה מוכרת לי, רק שהיא באה לקופה הבנתי מי היא, זאת אמנדה האקסית של דניאל, היא הסתכלה עליי וכיווצה את עיניה
"מאיפה את מוכרת לי?" היא שאלה
"אכלנו פעם ארוחת ערב ביחד אצל אלכס וניקי" עניתי, לא ידעתי מה להגיד
"אהה נכון, את המלצרית ההיא" היא אמרה והסתכלה עליי במבט שפטני
"לא נראה שהתקדמת הרבה מאז" היא הוסיפה וצחקקה
"אני ודניאל ביחד עכשיו אז נראה לי שיותר ממך לפחות" עניתי
לפתע היא התחילה לצרוח ולבכות ולבקש את המנהלת שלי.
אמילי, המנהלת, הגיעה והיא ואמנדה דיברו בצד, היא נראתה כועסת, היא התקדמה לכיווני
במהירות, ג'וש הסתכל מהצד ונראה מבולבל.
"אני לא מאמינה עלייך! ככה את מדברת ללקוחה?!" אמילי נזפה בי
"אני לא יודעת מה היא אמרה לך אבל אני בטוחה שזה שקר" השבתי לה
"הלקוח תמיד צודק אמה, בין אם את רוצה ואם לא" היא הרימה את קולה
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה להשאיר אותך פה אחרי דבר כזה" היא אמרה בקול נמוך יותר
"לא, בבקשה לא" התחננתי
"אני מצטערת, אין לי ברירה" אמילי אמרה
"אני נשבעת לך שהיא זו שהתחילה לדבר אליי מגעיל, אני רק הגנתי על עצמי" עניתי
"את סיימת כאן, תארזי את הדברים שלך ולכי הביתה" היא אמרה והלכה לפני שהספקתי להגיב
"נראה שאת כבר לו כזו מתקדמת" אמנדה אמרה בעודי יוצאת מהחנות, גילגלתי עיניים והתעלמתי.
ג'וש התחיל לשלוח לי הודעות של מה קרה, עניתי לו שאני אגיד לו מאוחר יותר כי אין לי מצב רוח עכשיו.
הלכתי הביתה ברגל, לנשום את האוויר הקר עוזר לי להירגע ולעכל את היום המשוגע הזה.
הגעתי הביתה והנחתי את התיק, דניאל כנראה היה למעלה בחדר או לא בבית, הלכתי לחדר של קים, היא הכינה שיעורי בית ביחד עם היילי, שאלתי אותה אם היא אכלה והיא ענתה שדניאל הזמין להן פיצה.
בדקתי אם הוא בחדר, הוא לא היה שם, כנראה הוא הלך לאנשהו.
לפתע קיבלתי הודעה מניקי:
"את השפעה רעה לבן שלי והחלטתי לעשות משהו לגבי זה, אני מבטיחה לך שאם לא תעזבי אותו עד סוף השבוע אני אדאג שהחיים שלך פה יהיו אומללים כל כך שאת לא תעזי לצאת מהבית אפילו"
מה אני אמורה לעשות?! אני לא יכולה לספר לו כי זאת אמא שלו ואני בטוחה שזה יהרוס אותו לדעת שככה היא מתנהגת, אני ממש לא רוצה לעזוב אותו, המחשבה על לחיות בלעדיו מפחידה אותי ברמות.
וקים, אני לא יכולה לעשות לה את זה, זה יותר מדי בשביל נערה בגילה לעבור בית כל הזמן.
המחשבה על זה גורמת לי לרעוד.
סגרתי את הטלפון ולא השבתי להודעה שלה, אני צריכה להחליט מה אני עושה, שמעתי את דלת הבית נפתחת, דניאל הגיע הביתה, שמעתי אותו אומר שלום לקים ולהיילי ואז הוא בא לחדר.
"אמה? מה את עושה פה? את לא אמורה להיות בעבודה עדיין?" הוא שאל ונראה מודאג קצת
"היא פיטרה אותי" עניתי בביאוס
"למה?" הוא התעניין וחיבק אותי
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי
"את לא חייבת, אבל אם את מתחרטת אני פה כדי להקשיב לך" הוא אמר ונישק את ראשי. הוא באמת מלאך, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
חשבתי על ההודעה שניקי שלחה לי. אני רוצה לבכות, המחשבה על להיפרד ממנו הורגת אותי.
הדמעות עלו בעיניי אך השארתי את ראשי למטה כדי שהוא לא יראה.
"אני אוהבת אותך" אמרתי בקול חנוק
"אני אוהב אותך יותר" הוא אמר ולא שיחרר את החיבוק.
החלפתי לפיג'מה, שטפתי פנים ושכבתי לידו במיטה
"יש לי שתי שאלות" אמרתי
"לכי על זה" הוא אמר והנחתי את ראשי על זרועו
"איפה היית היום?" שאלתי
"הלכתי לבר עם פול וטום" הוא ענה
"אה, איך היה?" שאלתי
"היה אחלה" הוא השיב
"מה השאלה השנייה?" הוא שאל
"למה אתה והאקסית שלך נפרדתם?" שאלתי
"לא ציפיתי לשאלה הזאת" הוא גיחך
"איזו מהן?" הוא שאל
"אמנדה" עניתי
"היא בגדה בי ונפרדנו" הוא ענה
"מה נזכרת בה פתאום?" הוא שאל וצחק
"יצא לי להיתקל בה" עניתי
ככל שחשבתי יותר על היום ככה הרגשתי התקף חרדה מתקרב ולא קניתי כדורי הרגעה מאז שהם נגמרו לי, דניאל כבר נרדם ואני לא רוצה להעיר אותו בטעות.
נכנסתי למקלחת ונעלתי את הדלת, זה היה לילה ארוך אבל לפחות הצלחתי להישאר בשקט ולא להעיר אותו.
ברגע שההתקף נגמר חזרתי בשקט למיטה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
