𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 54

נ.מ דניאל:

קמתי בבוקר, "בוקר טוב" אמרתי לאמה שעדיין ישנה, שיערה הסתיר את פניה, הזזתי אותו קצת, שיניה היו נפוחות ותחת עיניה היו סימני דמעות, החזקתי את ידה שהייתה קפואה וכיסיתי אותה.
"הכל בסדר?" שאלתי בדאגה
"ממממ" היא מלמלה והנהנה בראשה
"אני אוהב אותך"' אמרתי, נישקתי אותה בלחי והלכתי להתארגן.

אני בטוח שקרה משהו והיא לא מספרת לי, אני מרגיש קצת כמו בהתחלה כשהיא לא הייתה נפתחת בפניי וזה מדאיג אותי. כשהיא תקום אני אדבר איתה.

לקחתי את קים והיילי לבית ספר וחזרתי הביתה, אמה קיבלה הודעה והטלפון שלה נדלק, בין ההתראות הייתה הודעה אחת מאמא שלי מאתמול בלילה שאומרת "ושלא תעזי לספר לו על זה", עם כמה שאני רוצה לדעת על מה זה אני אכבד את הפרטיות שלה ואשאל כשהיא תקום.

לא הרבה זמן עבר והיא קמה, חיכיתי לידה במיטה, היא הלכה לשטוף פנים ולצחצח שיניים וחזרה.
"בוקר טוב" היא אמרה עם חיוך סובל ועיניים עצובות.
"בוקר טוב נסיכה שלי" אמרתי והיא חיבקה אותי,
"רציתי לדבר איתך על משהו" אמרתי
"על מה?" היא שאלה
"על הבוקר" השבתי
"אני חייבת לעשות קניות, זה יכול לחכות?" היא שאלה והנהנתי בראשי
"תודה" היא אמרה והלכה להתארגן.
"אני אבוא איתך" אמרתי
"אתה לא חייב" היא אמרה
"אני רוצה" עניתי
היא סיימה להתארגן והלכנו.

היא לא דיברה הרבה בנסיעה, היא נראתה שקועה במחשבות, אני חושב שזה הזמן המתאים לשאול אותה
"ראיתי היום בטעות את ההודעה שאמא שלי שלחה לך.." אמרתי והיא נראתה לחוצה
"אתה רציני?! אני ממש מצטערת, אני לא רציתי להעציב או להכעיס אותך אז לא אמרתי כלום." היא אמרה במהירות
"על מה את מדברת?" שאלתי בבלבול
"אמרת שקראת את ההודעה" היא ענתה
"את יכולה להראות לי? בבקשה" ביקשתי
"אתה נוהג" היא השיבה
עצרתי את המכונית בצד הכביש "כבר לא" עניתי
היא לקחה נשימה עמוקה והביאה לי את הטלפון פתוח על הצ'אט עם אמא שלי.

"את השפעה רעה לבן שלי והחלטתי לעשות משהו לגבי זה, אני מבטיחה לך שאם לא תעזבי אותו עד סוף השבוע אני אדאג שהחיים שלך פה יהיו אומללים כל כך שאת לא תעזי לצאת מהבית אפילו" קראתי את ההודעה והזדעזעתי, רתחתי מעצבים, החזרתי לה את הטלפון והמשכתי בנסיעה, רק שהפעם הסתובבתי ונסעתי לבית של ההורים שלי.

"אתה בסדר?" אמה שאלה, לא הוצאתי מילה מפי
"לאן אתה נוסע?" היא המשיכה עם השאלות ולא עניתי, אני יודע שאם אני אפתח את הפה אני עלול להוציא את העצבים שלי עליה ואני לא רוצה שזה יקרה.

הגענו לבית של ההורים שלי
"דניאל בבקשה אל תעשה את זה, הכל בסדר, באמת" היא ניסתה לעצור אותי אבל פשוט יצאתי מהמכונית במהירות והיא רצה אחריי בנסיון לעצור אותי
"בוא נלך הביתה, תירגע קצת ונדבר על זה" היא המשיכה עם הנסיונות לשכנע אותי

נכנסתי לבית, אמא שלי הייתה במטבח
"מה חשבת לעצמך?!" צעקתי עליה
"מה קרה מותק? הכל בסדר?" היא שאלה
"את רצינית?! לשלוח איומים למישהי שיכולה להיות הבת שלך, מאוד בוגר!" המשכתי עם הצעקות, לא יכולתי לשלוט על עצמי.
"קודם כל תירגע! אני אמא שלך ואתה תכבד אותי" היא הרימה את קולה
"אני הבן שלך ואת תתחילי לכבד את ההחלטות שלי בין אם את אוהבת אותן או לא!" עניתי לה
"אני רק ניסיתי להגן עליך!" היא צעקה
לקחתי נשימה עמוקה, הנמכתי את קולי ואמרתי:
"עד שלא תתחילי לכבד את ההחלטות שלי ולהפסיק לנסות לשלוט לי על החיים אני לא רוצה לדבר איתך".

יצאתי מהבית, אמה חיכתה בחוץ
"אני אוהב אותך" אמרתי וחיבקתי אותה
"אבל לא סיימנו לדבר על זה" הוספתי ושחררתי את החיבוק, נכנסתי לאוטו וגם אמה
"מה אמרת לה?" היא שאלה
"אני אספר לך בבית" עניתי
"אוקיי" היא אמרה בשקט
ונסענו הביתה.

סיפרתי לה מה קרה ביני ובין אמא שלי
"אתה בסדר?" היא שאלה ונראתה מודאגת, הנהנתי בראשי כתשובה
"אני מרגישה רע" היא אמרה
"למה?" שאלתי
"כי לא עבר אפילו שבוע מאז שחזרת ואתה רב עם אמא שלך בגללי" היא ענתה
"זה לא בגללך, זה חד משמעית בגללה." השבתי
היא הנידה בראשה ונאנחה

"אנחנו צריכים לדבר על זה" אמרתי
"מה אתה רוצה שאני אגיד?" היא השיבה
"למה לא אמרת לי על זה מההתחלה?!" שאלתי
היא היססה וענתה "לא ידעתי מה לעשות"
"את שקלת להיפרד ממני?! את אומרת שאם לא הייתי רואה את ההודעה הזאת את היית נפרדת ממני."
"אני ל-" היא השיבה במהירות וקטעתי אותה
"אני אפילו לא רוצה לשמוע" אמרתי באכזבה ויצאתי מהבית.

אני לא מאמין, אני מרגיש מאוכזב ממנה ובמיוחד מאמא שלי, נכנסתי למכונים ונסעתי. בדרך כלל הייתי נוסע לבר אבל הפעם החלטתי פשוט לנסוע, לא יודע לאן. כיביתי את הטלפון.